היה ונשאר צעיר לעד.

היה ונשאר צעיר לעד.

"רק אלה היודעים להגן על חרותם זכאים לה."..

אנחנו שחיינו את תקופת עזה הקשה את מלחמת ההתשה לא ראינו שום דבר מיוחד במעשינו, זו ארצנו ואנחנו שם על מנת שאתם במרכז תל אביב תוכלו לבלות וליהנות ללא חששות והמחיר של זה הוא מטורף ,חברים שאינם איתנו היום .בפרספקטיבה של הזמן ומבט חודר לחברה שלנו היום מתגנב ללבי החשש שכל מה שעשינו לא תרם דבר לטרוף הרוחני קיצוני של הימין שאיננו יודע להבדיל בין חור בתחת לחור בראש של אותם לוחמים ששילמו את המחיר היקר ביותר. היום האגו החולני הוא שמנהל את חיינו וחיי המנהיגות העלובה שלנו שאינם זכאים לה..

וזה סיפורו של לוחם ששילם את המחיר היקר ביותר למענכם כן כן למענכם למען אלה שלא ראויים לה..

יהי זכרו ברוך.

סיפור נפילתו של ראובן שפורן ז"ל.

כתב יוסף נגר מחזור אוגוסט 70

בשבת בבוקר בשיא החורף, ו' שבט תשל"ב – 22/01/72, התארגנו ליציאה לפעילות שוטפת מסכלת בעזה.

מקום הפעילות : צפון רצועת עזה – בית להי'ה.

מטרת היציאה: שוטטות לא מוגדרת בשטח מוגדר.

הכוונה : ללכוד מחבלים ו/או חיסולם.

אופן הביצוע: תנועה שקטה של צוות קטן בשטח מוגדר, התאקלמות והטמעות במרחב הפתוח או הבנוי, תוך תנועה אקראית לא מתוכננת המדמה תנועת מחבל כדי להפתיעו.

כח אדם וציוד: הצוות כלל, ראובן שפורן ז"ל מפקד החוליה, מהמוקה ואנוכי – נגר יוסף. עם מינימום ציוד, אפוד חלקי, משוחררים מכובע פלדה ומאפוד מגן, חמושים בנשק אישי קל עם ארבע מחסניות מימיה ומכשיר קשר – מ"ק 10.

משך הפעילות : בד"כ 12שעות רצופות בשטח, פעמים יותר, בפעילות זו התכנון שש שעות.

שעת היציאה : סמוך לעלות השחר, בערך 05:30.

משך הפעילות באותה שבת קוצר לשש שעות כדי שראובן ז"ל יוכל לחזור ולהתפלל מנחה, ולקיים מצוות סעודה שלישית של שבת.

עד כמה שזכרוני מגיע ראובן הספיק לומר את ברכות השחר ולהתפלל שחרית מקוצרת בלבד, תוך שמהמוקה ואנכי מארגנים את הציוד.

ההתארגנות נעשתה תחת לחץ זמנים שלא הותיר לראובן ז"ל זמן לקידוש ולפת של שחרית – סעודה שניה של שבת. וכיון שההלכה לא מתירה לטעום כלום לפני הקידוש יצאנו לשטח במהירות אל תוך זרזיפי הגשם הטורדניים והבוקר הקפוא בלי שראובן ז"ל יחמם גרונו אפילו בלגימה קלה מהתה החם שעל הכיריים.

כדי לקיים מצוות הקידוש בשחרית וכדי לא להיות בפעילות של הליכה בשטח במשך כמה שעות ללא שתייה ואכילה ראובן ז"ל הכניס לפאוצ' האחורי הרחב חלה שלמה. ותוך כדי שהוא מכניס את החלה לפאוצ' התלבט ראובן ז"ל יחד איתי, האם בנשיאת החלה מחלל את השבת ועובר על איסור של טלטול החלה במקום שאין ערוב, שהרי חכמים התירו לטלטל רק כלי נשק ואביזרים הנחוצים לעצם הפעילות. ואם הטלטול אסור איך יקדש על הלחם האסור בטלטול. כלומר, אפשר לערוך קידוש על לחם במקום שאין יין ובכך מקיים מצוות קידוש שחרית ויכול לאחר מכן לקיים מצוות סעודה שניה של שבת על ידי אכילה ושתייה, במקרה זה מצוות האכילה תהיה בהמשך אכילת ההלה, ושתייה מן המימיה. המסקנה היתה שמותר לקחת את החלה עימו כיון שהחלה מהווה חלק מיכולתו של הלוחם לתפקד, לכן אפשר לערוך קידוש על החלה ולקיים מצוות סעודה שניה בשטח.

באותה שעה אמרתי לעצמי - זו השאלה בה מתלבט לוחם בבוקר קר של שבת לפני היציאה לפעילות? – בדיעבד אל מותו – איזה גדלות רוח של לוחם יהודי.