האם טוב או רע הם המצאה שלנו? או מציאות ?

 טוב או רע?

                                                                                                   

·      חייו של הסיני התנהלו בשקט ושלווה עד אשר יום אחד הסוס ברח מהאורווה ונעלם.

·      באו אנשי הכפר ואמרו לאיכר הסיני הזקן, " אנו משתתפים בצערך

·      טוב או רע? הכל תלוי בגישה שלנו..

·      בכפר קטן חי לו פעם זקן סיני חכם ולו בן צעיר וסוס.

·      כמה שזה רע".

·      שאל אותם הזקן, "מאיפה אתם יודעים אם זה טוב או רע ??"   

·      ואנשי הכפר הלכו... 

·        

·      למחרת חזר הסוס. יחד עמו הגיעו עדר סוסי בר רבים ויפים.

·      האיש ובנו פתחו את דלת האורווה וכל הסוסים נכנסו פנימה.

·      באו אנשי הכפר ואמרו לזקן, "כמה שזה טוב, עכשיו תתעשר. מתנה משמיים קיבלת".

·      ענה להם הזקן,  "מאיפה אתם יודעים אם  זה טוב או רע ??" 

·      ואנשי הכפר הלכו...

·        

·      לאחר מספר ימים, נפל הבן הצעיר בעת שניסה לאלף את אחד מסוסי הבר ושבר את הרגל.

·      באו אליו אנשי הכפר ואמרו לזקן: "כמה שזה רע".

·      ענה להם הזקן, "מאיפה אתם יודעים אם זה טוב או רע ??" 

·      ואנשי הכפר הלכו...
 

·      לאחר מספר ימים, בעקבות מלחמה שפרצה, באו אנשי צבא,

·      גייסו את כל צעירי הכפר למלחמה עקובה מדם, בה נהרגו לא מעט מבני הכפר.

·      את הבן של הסיני לא לקחו כמובן, כיוון שרגלו הייתה שבורה ומגובסת.
 

·      אז לא תמיד אנחנו יודעים אם משהו שקורה הוא אכן טוב או רע ? 

·       

·      מה שקורה הוא אירוע.

·      ואירוע אינו טוב או רע. הוא רק אירוע שקורה .

·      ההתייחסות שלנו לאותו אירוע, היא שהופכת אותו לטוב או רע בעינינו

·      המשמעות היא זאת שאנחנו נותנים לאנשים ואירועים במציאות אין כל משמעות לדבר.

·      הרצון לדרג דברים טוב או רע ,נכון או לא נכון יוצר מדרגים מלאכותיים לתכנים שאין להם משמעות אלה כאירוע ?מחלה זה טוב או רע? זה דבר שיש לטפל בו ולא מעבר לכך.

חיינו רובם עוסקים בשאלות האם זה נכון ?  האם הוא צודק ?

זה אפשרי ? 

עם נתעמק לרגע ונשאל איפה כל השאלות האלה מתעוררות נופתע ,הם מתעוררות רק אצלנו בראש ,משמע הם לא מוחלטים .עם הם לא מוחלטים מה הם כן?

     נקודת מבט. הם המשמעות שאנחנו יוצרים לדברים .

ראשיתה של טרנספורמציה.

   המציאות כיצירה ראשיתה של טרנספורמציה.

   אנחנו יכולים לחיות את חיינו בעוצמה ומצוינות תוך פריצות דרך מתמשכות

אנו חיים את חיינו בעולם בו מרבית הזמן אנחנו עובדים ופועלים כמו טייס אוטומטי

קורה משהו ואנחנו מגיבים אוטומטית מתוך המאגרים השמורים איתנו מהעבר שלנו.

המציאות אינה תבנית חיינו ואינה הצטברות של ידע או למידה כי עוד נחקר לתוך זה. אך

לדעת אינו עושה הבדל בשום תחום בחיינו רובנו יודעים מה נדרש על מנת להוריד משקל, ומי באמת עושה זאת לאורך זמן?

המציאות אינה שפור של משהו בחיינו,היא אף אינה צרוף מקרים,אינה צרוף של נסבות שאיננו יכולים לנהלם

השאלה  היא למה אנחנו נותנים לנהל את חיינו,האם אנחנו באמת לוקחים אחריות על חיינו?

המציאות היא החלל שאנחנו חיים בו ויוצרים בו את המציאות ואת נקודת המבט שלנו על המציאות שלנו

נראה מרכב אך פשוט להפליא.                                                             

חשיבה יצירתית ,חלומות וממוש חלום כמחשבה דמיונית ומימושה כמחשבה פורצת דרך ויצירתה בתוך עולמנו.

מהי מחשבה יצירתית? היא לא מחשבה חיובית! ,ניתן  למצוא יותר ה-60 הגדרות שונות למושג יצירתיות .אם כי ההגדרה הפשוטה ביותר היא "תהליך מנטלי שבאמצעותו האדם יוצר רעיונות ומושגים חדשים עבור עצמו כשאיפה לגדול ולהתפתח.

משמעות הדברים שאדם הרוצה לגדול ולהתפתח צריך להמציא עוד ועוד רעיונות ונקודות מבט חדשים באותו תחום בו הוא  רוצה  ליצור תוצאה חדשה שלא היתה לו  לפני כן.

יצירת תוצאות פורצות דרך מחיבת אותנו להסתכל לתוך חיינו ולהבחין מה עוצר אותנו לוותר על זה .

רק כאשר אנחנו  מבחינים במשהו אנחנו יכולים לוותר עליו וליצור משהו חדש ,למה הדבר דומה ,

אם ננסה להוסיף מים לכוס מלאה מה יקרה הכוס לא תוכל להכיל את התוספת על מנת להחליף את המים הישנים

אנחנו נדרשים לרוקן את הכוס ורק אז למלא אותה במים חדשים.

זה ראשיתו של תהליך הטרנספורמציה .

תקשורת /יחסים.

אחד הקונפליקטים הבסיסיים בתקשורת בין בני האדם היא שכל אחד עוטף את דבריו ומחשבתו בצלופן צבעוני המשמש ככיסוי לרצון להוכיח צדקנות,ולהוכיח שדעתו של האחד טובה ונכונה יותר מאשר של השני ??הנכון הדבר??מהי דעה?? נקודת מבט אינדיבידואלית   ..ומאחר שזה כך האם נקודת מבא אחת טובה מהשניה ??כלל וכלל לא.שני בני אדם מביטים על אותו הדבר משני נקודות שונות ורואים דברים שונים!!וכך זה בכל תחומי החיים שלנו..ואין כל הבדל עם המביט הוא נושא מכחול ציירים,  חובש כיפה, או ערוך שער , לכל אלה אין כל השפעה על מה אנחנו מסתכלים ואיך אנחנו רואים את הדברים .הדבר היחידי שמשתנה היא הפרשנות שאנחנו נותנים למה שאנחנו רואים ,ופה אנחנו נוגעים בנקודה הקריטית בתקשורת בן בני האדם בכלל . תקשורת מהי ? הדרך בה אנחנו מעבירים מסרים לאחר.מחד ומאידך כיצד השני מקשיב לנו???ומה הפרשנות שהוא נותן לדברנו..ומסתבר שרובנו כלל לא יודעים להקשיב .אנחנו לרוב מקשיבים לפרשנות שלנו על מה שנאמר וחיים כאילו שהפרשנות שלנו היא מה שנאמר..ואנחנו כלל לא טורחים לשאול את הדובר למה הוא מתכוון באומרו את הדברים למרות שהוא בן השיח שלנו וקרוב אלינו.. ראו כמה פעמים אתם תופסים עצמכם מתקנים את הדובר למרות שהוא המקור לאמירותיו אבסורד לא?? מאחר שבסיס החיים הם היחסים שלנו עם העולם והאחר ,אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מהם יחסים ??? יחסים זה כל מה שאתם אומרים שהם יחסים פלוס ארבעה עמודי התווך הבאים!!  א.  הפוך את השני למשאב עבורך.          בכל אינטרקציה תשאל את עצמך מה אתה לוקח מהשיחה עבורך ועבור חייך.   ב.  תקשיב לאחר מתוך העולם שלו..         שים עצמך במקום בו עומד בן השיח שלך .  ג.  תוותר על כל הדעות והשיפוטים שלך..        תנהל את השיחה מלא כלום . .ד.. תשאל שאלות ואל תפרש..לקבל את השני כמו שהוא וכמו שהוא לא....        ברוב המקרים התשובה נמצאת בשאלה.

מגפת הדחינות

 

 

על מגפת הדחינות – כל אותם "דברים שאנחנו מאד רוצים להגיע אליהם, ואיכשהו אף פעם לא מגיעים אליהם.".

לפני כמה שבועות פתחתי את העיתון במדור מכתבי הקוראים, והמכתב הבא צד את עיני: הכותבת מספרת שעכשיו, בעת כתיבת המכתב, היא סיימה לשבת שבעה על אמא שלה. הפטירה היתה די פתאומית והאבל כבד. אבל יותר ממה שקשַה הייתה תחושת הפרידה, היא מציינת, קשה הייתה תחושת ההחמצה. רק אחרי שאמא שלה הסתלקה מן העולם היא קלטה שהיא לא ביקרה אותה מספיק, לא הקשיבה לה מספיק בשנותיה האחרונות, אולי גם לא חקרה אותה על עברה, וכעת – תחושת ההחמצה והכאב גדולה מאד. "את אמא שלי כבר אבדתי" היא מסיימת – "אבל אולי אנשים אחרים יתעוררו מהמכתב הזה ולא יזַכרו, כמוני, כשזה כבר מאוחר מדי".

המכתב הזה מתאר בצורה חדה מאוד וטראגית לאן שדחינות, שנובעת מתום לב, יכולה להוביל אותנו. אבל מה לעשות שהרבה פעמים אנחנו נזכרים לעשות, או לכל הפחות נזכרים להצטער, אחרי שכבר מאוחר מדי?

וזה לא רק בביקורי הורים או סבתות. בקטגוריה הזו, קטגורית ה"דברים שאנחנו מאד רוצים להגיע אליהם ואיכשהו אף פעם לא מגיעים אליהם", כלולים הרבה דברים, כל אחד ומה שהוא בוחר (או יותר נכון לא בוחר...) להכניס לתוכה.

בחיים התובעניים שלנו, לא פלא שהרבה דברים "נופלים בין הכיסאות"

בספר שקראתי לאחרונה על דחיינות מתארת הסופרת את הדחיינות כ"מגיפה עולמית", וזה לא מפתיע. בחיים התובעניים שלנו, כשכל אחד אמור לחלוש על תפקידים של עשרה אנשים בערך, לא פלא שהרבה דברים "נופלים בין הכיסאות". לכולנו יש מחויבויות או רצונות, שאיכשהו נגמר לו עוד שבוע ו-הופס! הם שוב לא הגיעו לידי מימוש!

למשל: קביעת תור לביקורת שנתית אצל רופא השיניים, שזוכה בדרך כלל לראות אותנו אחרי שאנחנו כבר 'מטפסים על הקירות' מרוב כאבים; כמה קילוגרמים עודפים שאנחנו לא מצליחים להוריד בשום אופן – ובכלל זה גם להירשם למכון כושר ולהתמיד בביקורים בו יותר משבועיים; כל מיני רעיונות מבריקים להרוויח כסף בדרך קלה וגאונית שאנחנו נזכרים בהם כשאנחנו מגלים שהשכן שלנו (שכמובן 'היה הרבה פחות מוכשר מאיתנו ביסודי...') מרוויח כסף נקי מכל מיני פטנטים שהוא המציא, אבל

 

 

 בשונה מאיתנו – גם טרח ליישם אותם בשטח, ולרשום אותם על שמו; כל מיני ארונות "עשה זאת בעצמך" מותחלים שמחכים בכל מיני מחסנים שמישהו יגאל אותם...

ועוד אינספור דברים שפשוט מחכים שנעשה אותם סוף סוף!

קביעת סדרי עדיפויות

משל מפורסם מספר על פרופסור שביום הראשון ללימודים כינס את הסטודנטים שבפקולטה שלו, כשלפניו על השולחן צנצנת זכוכית. הוא הרים מתחת לשולחן שק גדוש באבנים גדולות שאותן הניח בתוך הצנצנת.

"הצנצנת מלאה?" שאל את הקבוצה המלומדת שלפניו.

"כן", בחדר שררה תמימות דעים.

כעת הרים הפרופסור שק נוסף מלא בחצץ, וגם אותו שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את החללים הריקים שבין האבנים.

"הצנצנת מלאה?" חקר בשנית.

כעת כבר ניכרו ספקות על פני חלק מהצופים, אבל עדיין התשובה הרווחת הייתה "כן!"

אז הרים הפרופסור שק מלא בחול, ומילא את החללים הזעירים שבין האבנים הגדולות לחצץ.

הפרופסור סיכם:, "אילו הייתי ממלא תחילה את הצנצנת בחצץ או בחול, לא היה נותר בה מקום לאבנים הגדולות! – וכך בדיוק צריכה להיות ההתייחסות שלנו לניהול הזמן. את כל המחויבויות הממלאות את סדר היום שלנו ניתן לחלק להרבה רבדים, כולם חשובים אבל בדירוג שונה. האבנים גדולות מסמלות את הדברים החשובים ביותר בחיינו כמו משפחה, ערכים וצמיחה אישית, והחצץ והחול את החלקים הפחות חשובים. אם לא נכניס את האבנים הגדולות ראשונות, לעולם לא נצליח להכניסן אחר כך. אם נמלא את חיינו בדברים הקטנים, לעולם לא יישאר לנו זמן עבור הדברים הגדולים והחשובים באמת. אם לא נפעיל סדר עדיפויות נכון, נגלה בסוף היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – בסוף החיים, שהצנצנת שלנו מלאה באבני חצץ וחול, אבל לא נותר בה מקום לאבנים הגדולות, והעיקריות!" (לחצו כאן כדי לצפות בסרטון "אבני החיים").

לאחרונה, אחרי תסכולים חוזרים ונשנים על אי ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל הזה וניסיתי ליישמו

 

.

רשמתי על דף את כל הדברים אותם אני עושה במהלך השבוע, וסיווגתי אותם לפי רמות חשיבות, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה'מועדפים' האישית שלי נמצאים בעיקר

דברים ששייכים למחלקת החול או החצץ – מחלקת ה"לא חשוב" או "לא חשוב בכלל", ואיכשהו הרבה אבנים גדולות מתפספסות...

אחרי שקבעתי לי סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים לי ביותר, הפתיע אותי מאד לגלות שעם קצת מחשבה, ארגון וסדר בראש (או ביומן העבודה...) אפשר להגיע לתוצאות מדהימות תוך זמן קצר. הספקתי מאז לעשות כמה צעדים משמעותיים בעבודה לתואר הראשון שלי, ששיוועה ליחס זמן ממושך, לרדת לביקור בביתם של הדיירים החדשים (שנה אחרי שהם התאכלסו בבנין שלנו!), לקנות מדפסת שחלמתי עליה בערך שנה (הקניה לקחה לי משהו כמו שעה. שיטוט קצר באתרי הקניות האינטרנט – ולהזמין!) וגם לכתוב עוד מאמר!

היום בדור הקואצ'רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון זמן והיועצים שלהם עצמם... אנחנו שוכחים לפעמים שגם אנחנו יכולים להיות 'מיני קואצ'רים' של עצמנו. לשבת, לחשוב, ולבדוק איפה התכנון היומיומי שלנו לקוי (או שלא! ואז רק ללחוץ על "שמור"!), ולנסות לעשות שינוי, קטן. להיזכר בשאלה הנצחית של "מה תרצה להיות כשתהיה גדול", ולבדוק כמה אנחנו מממשים אותה. לבדוק מה מידת הסיפוק שלנו בקשרים החברתיים, במקום העבודה, בינינו לבין עצמנו, ברמת הצמיחה האישית – ואולי פשוט להעיף מבט על ערמות הניירת שמאיימות להטביע אותנו, ללחוץ על "רענן בסיס נתונים", והחשוב מכל – לעשות!

התמדה

היתרון היחיד אולי בבניית תוכנית פעולה עם מאמן אישי היא, שאנחנו יודעים שבעוד שבוע או שבועיים נצטרך להיפגש איתו, לדבר איתו ולהגיע עם תוצאות בשטח. מה שמחייב אותנו לקום מהכסא, ולזוז!

לכן, כדאי לקבוע לעצמנו כל מיני דברים קטנים שיכריחו אותנו לעבוד:

לספר על השינוי שאתם מתכננים לחצי עולם, עד שלא יהיה לכם נעים לא לעשות אותו.

לעשות אותו בשיתוף עם חבר או עם הבן/בת זוג, מה שיחייב אתכם, בדיוק כמו עם מאמן אישי, להראות תוצאות בשטח

 

.

להתחייב על סכום מסוים של כסף, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך עד זמן מסוים, תצטרכו לתת אותו לצדקה או למשהו דומה.

לאחרונה שמעתי על מישהו שבחר בדרך האחרונה בצורה קיצונית. אחרי שהוא ניתח עם עצמו כמה צעדים אישיים שהוא רוצה להגיע אליהם תקופה ארוכה ולא מצליח, הוא סיכם עם חברו הטוב שהוא כותב לפקודתו צ'ק על סך 500 ₪ (סכום לא מועט בשבילו...) וחוזה בו הוא פרט את הצעדים אותם הוא רוצה להשיג בחודש הקרוב (אלו היו בעיקר צעדים שקשורים למימוש הפוטנציאל הרוחני שלו). צעדים משמעותיים אבל סבירים וברי מימוש בהתאם למידת היכולת שלו.

הצ'ק, האמיתי והחתום, שכב אצל חברו במגירה למעלה מחודש, עד ש'בעל השינוי' התקשר להודיע שאפשר לזרוק אותו לפח. הוא עמד בכל הדרישות שהציב לעצמו (ואלו לא היו דרישות קלות!).

הידיעה שסכום נכבד מהחשבון הפרטי שלו יעבור לחבר שלו אם הוא לא יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה אותו להיות עקבי ולהתמיד בתהליך השינוי.

הוא אמנם לא חי מאז באושר ובעושר עד עצם היום הזה... אבל הוא בהחלט בכיוון! והכול כתוצאה מקצת רצון, מחשבה ומעשה.

בהצלחה!

 

 

 

טרנספורמציה או תירוצים ??

[ הצלחה או כישלון.טרנספורמציה . ]

בתגובה לפוסט של "ישראבנד" המציג עצמו כמאמן אישי , בקפה דמרקר.ואפילו פוחד לחשוף את פרטיו המלאים והאמיתיים!! ואגב זה נכון לכל איש מקצוע שאינו חושף בפומבי את פרטיו, המאפשרים לעמוד על עומק מקצועיותו..רבותי קורס של ארבעה חודשים אינו מקנה שום כלים לאימון המפיק באמת תוצאות ספציפיות מדידות .אימון הוא לא רק כמה אבחנות .בסיסיות.
 מעבר לכך שקורסים הניתנים ע"י שרלטנים שעברו קורס והם כבר פותחים מרכז לקורסים לאימון אישי ללא כל רקע מקצועי מתאים וללא שום תוכנית תאורטית מוכחת שמפיקה תוצאות ספציפיות לאורך זמן ,אימון אינו על מה טוב יותר, או על מה נכון יותר אימון הוא על מה עובד למאומן או לא עובד למאומן.
ראשית איני מסכים עם קביעתך הסתמית שרבים לא ישאלו עצמם שאלות לגבי העתיד שלהם..אז לתשומת לבך"מי שאתה בהווה זה העתיד שאתה חי לתוכו."
צא וחשוב. שינו י מהו? עוד מאותו הדבר.!! כשעושים עוד מאותו הדבר התוצאה היא מה שכבר יש לך..תיצור משהו חדש על מנת להפיק תוצאות חדשות שאתה אמרת שאתה רוצה לחייך.. לא כל רעיון טוב  הוא אפקטיבי ליצירת תוצאות, גם עם הוא נראה לנו מדהים.
בחיים .אין סודות "הסוד"מונח שנלקח מתורת הזן והוצא מהקשרו. ואיו נוסחאות לכלום בחיים כל אדם יוצר תוצאות בדרך שונה .לא כל מה שטוב לך טוב לשני ,אלה עם אתה מאחז עיניים..החיים הם סה"כ נקודת מבט .והשאר אשליות בגרוש...החיים פשוטים ואין בהם כל מסטיקה או רוחניות ,מושגים סתמיים שאנשי דת ברמה הנמוכה החדירו כטרנד לשוק למען בצע כסף..או שטויות אחרות
כל אדם יוצר את עולמו ..ע"פ נקודת המבט שלו על החיים ומי הוא ביחס לתחומים השונים בחייו. ולכל הקוראים,המלצתי היא היא להזהר מליפול למלכודות דבש של שרלטנים עם כיפה או בלי כיפה .כל אחד הפך להיות ממציא שיטות אימון .
יומיים בתחום ויש לו את סוד החיים. הסוד היחידי שיש לשרלטנים הוא סוד גזילת הכספים...זכרו אבחנה בסיסית אחת "אנחנו המקור והגורם היחיד בחיינו""בכל פעם שמישהו בא לבחון תחום בחייו שלא עובד לו יתחיל באבחנה הזו.
כל מי שנפשו חפצה, להגיב, להתיחס להוסיף ,אשמח לשמוע  כל הפרטים נמצאים בפרופיל ..

שינוי או טרנספורמציה?

הדרך הטובה ביותר לגרום לשינוי אצל אדם אחר/טרנספורמציה.

אחת השאלות הנשאלות לעיתים קרובות בסמינרים אותם אני מעביר לעובדי חברות גדולות אינה כיצד יכול המשתתף לחולל שינוי בחייו הוא אלא כיצד הוא יכול לגרום לאנשים סביבו להביא את השינוי בו הוא מעוניין. רגע האמת בחיינו מתרחש כשאנחנו מבינים שאיננו רואים את העולם כפי שהוא באמת, אלא שראייתנו את העולם נעשית דרך העיניים שלנו והדרך הטובה ביותר לשנות אדם אחר היא להתחיל בשינוי בתוך עצמנו. כשאתם עובדים על עצמכם מבפנים ומגלים את כל האמונות, הפחדים וההנחות המגבילים אתכם ואשר מונעים מכם לצמוח (ולאחר מכן מקבלים את האומץ להחליף אותן באמונות והנחות מתאימות יותר), העולם סביבכם ישתנה כמעט באורח פלא. אתם תראו את העולם דרך זוג חדש של עיניים ותופתעו לראות עד כמה העולם סביבכם השתנה, כמעט בן-לילה. לאמיתו של דבר, העולם שלכם לא השתנה, אלא שאתם – בדרך בה אתם תופסים אותו – עברתם שינוי.

אי אפשר ללמד מנהיגות, אפשר רק לעצב אותה. והדרך הטובה ביותר לשנות את חייהם של אנשים אחרים ולהמריץ אותם להפוך לאנשים הטובים ביותר שביכולתם להיות היא באמצעות דוגמא אישית. הצמיחה כבן אדם וההתפתחות לקראת האדם הנעלה ביותר שביכולתכם להיות דורשת מכם קבלת אחריות מלאה על נסיבות חייכם. האשמת אחרים בכל מה שאינכם אוהבים בחייכם אינה אלא מציאת תירוץ לעצמכם. אתם מגיעים לעוצמה הגבוהה ביותר שלכם כאדם כשאתם מכירים בכך שהדרך היחידה לשנות את הנסיבות תהיה כאשר אתם תשתנו. וככל שתצמחו ותהיו חכמים יותר וככל שתממשו את האדם שאותו נועדתם להיות, כך תראינה הנסיבות החיצוניות כמשתנות באורח פלא.

להלן ארבע שיטות בהן תוכלו להשתמש כדי להביא לשינוי אותו אתם משתוקקים לראות בעולם יותר מכל:

1.       הבינו שאין כל מציאות אובייקטיבית אלא רק מציאות סובייקטיבית. במילים אחרות, אנו רואים את העולם באמצעות מערכת הפילטרים האישית שלנו ופילטרים אלה צבועים בהיסטוריה האישית שלנו (ועל ידי המורשת הרגשית שלנו). לדוגמא, חוויות הילדות שלנו, החוויות אותן צברנו כמבוגרים, ההשפעות שלנו, הספרים שאותם קראנו והאנשים איתם אנו מתרועעים מצטרפים כולם יחד כדי ליצור את העדשה דרכה אנחנו רואים את העולם. תפקידו של כל בן אדם הוא לחשוב מדי פעם על אופיים של הפילטרים דרכם אנו רואים את העולם ולהבטיח כי נתבונן באמת. אם הראייה שלנו מוסטת ולא-מדויקת, אנו צריכים להתחיל בעבודה הפנימית שלנו, לנקות את העדשות ולחזור לנקודת המבט האמיתית שלנו.

2.       הפסיקו למלא את תפקיד הקורבן. רבים מאיתנו נקלעים לתפקיד הקורבן ולעולם לא יוצאים ממנו משום שהוא הופך להיות חלק מהזהות שלנו. כולנו מכירים אנשים האוהבים להפנות אצבע מאשימה כלפי אחרים ולומר "הם עשו לי את זה" או "הגעתי למצב הזה בגלל הבוס שלי, או בגלל בן הזוג שלי או בגלל הכלכלה". האמת היא שכל אחד מאיתנו תוכנת לשלוט בגורלו שלו. לכל אחד ואחת מאיתנו יש את הכוח להתעלות מעבר לנסיבות הנוכחיות שלנו ולהביא את החלומות של הדמיון שלנו לתוך המציאות הנוכחית שלנו. כל שעלינו לעשות הוא רק להתבונן בחייהם של מנהיגים כמו מהטמה גאנדי, נלסון מנדלה, תומס אדיסון, אופרה ווינפרי והאם תרזה כדי לראות דוגמאות מוחשיות לכך.

3.       גלו, חקרו ותקנו באופן קבוע. בחינה-עצמית הינה תהליך תלת-שלבי: ראשית, אתם חייבים לגלות כיצד אתם מבנים את חייכם. זה כולל הכרה וזיהוי של נקודות החוזק והחולשה שלכם והקביעה אלו מן הדברים אתם עושים נכון ובאלו אתם טועים. החלק השני של התהליך הוא בדיקת הראיות העולות לפניכם. נתחו אותן והניחו להן לפעפע בתוך התודעה שלכם. לבסוף, אנו חייבים לרדת עמוק לתוך עצמנו ולמצוא את האומץ לתקן את ההתנהגויות המגבילות שלנו. רבים מאיתנו משחקים ב'ראש קטן' בחייהם ומתעוררים רק בשנות הדמדומים להבנה מה היינו יכולים להיות. לכל אחד ואחת מאיתנו יש פוטנציאל אדיר להוסיף ערך לעולם ולשפר את עצמנו בתוך כך. רבים מאיתנו ויתרו על החיים שדמיינו כי היו יכולים להיות לנו כשהיינו צעירים יותר. מכל מקום, הזמן לשינוי הוא עכשיו. ואם לא עכשיו, אימתי?

4.       הבינו כי התכונות השליליות אותן אתם רואים אצל האחרים הינן לרוב השתקפות של האני העמוק ביותר שלנו. נקודה זו מרתקת אותי במיוחד: לו היית אדם מפותח וממומש באופן מושלם שאינו יכול לחוש אלא אהבה לכל בני האדם האחרים, יהיה זה בלתי אפשרי בשבילך לראות משהו שאינו אלא השלמוּת של כל האנשים סביבך. אחת האמיתות האוניברסליות של שליטה עצמית היא שככל שאתה או את לומדים להכיר את עצמכם טוב יותר וכתוצאה מכך לכבד את עצמכם, כך אתם מסוגלים לראות טוב יותר את התמימות והאור בכל אותם אנשים המקיפים אתכם, אשר קודם לכן האמנתם כי הם רעים, קטנוניים או כועסים. העובדה שאתם מוצאים בהם תכונות שליליות הינה ברוב המקרים השתקפות של התכונות השליליות אותן צריך לתקן בתוככם. במבט ראשון, קשה להפנים את החשיבה הזאת, אולם אם תבינו אותו במלואו, תוכלו לצאת לדרך המובילה לבריאת האני הטוב ביותר שלכם.

מנהיגות או שליטה?

                                                                                                           1 ינואר  2010 .

לכולנו שנה של מימוש עצמי .ומנהיגות ראויה.

הדרך שלנו להיות./מנהיגות מה הם?

" למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת,

   רק כאשר הוא עומד להושיט לו יד להתרומם."

מהטמא גאנדי המנהיג הדגול בעולם המתקדם ,לא היה זקוק לזעוק בראש חוצות כמה הוא טוב והאחרים לא טובים.

לרוב אני מעדיף להתחיל אבחנה במה שהיא לא ,אך הפעם אני הולך להשתמש בדוגמא חיה המלווה אותנו מספר שנים למה שמנהיגות היא לא "שאול מופז" שאול מופז ממחיש בעוצמה רבה מה היא לא מנהיגות.מנהיג הוא לא אדם המקטין את כולם סביבו ומותח חזה וזועק ראו כמה טוב אני ובשל כך תבחרו בי.-שום ראיון רטורי במדיה (טלוויזיה-עיתונות). לא תיצור כלום .לא משנה כמה האדם יצעק וישתמש בסופרלטיבים לטעון שהוא הוא יביא את הגאולה ויוציא הרבה אוויר חם מהפה

כאשר אין כל מתאם בין דבריו לבין מעשיו.

המאבק המתרחש קבל עם ועדה מצידו של מופז מלמדת עד כמה הוא חסר בטחון ואינו סומך על עצמו ,כאשר מנהיג אינו סומך על עצמו אינו יכול לסמוך על אף אחד דבר המלמד על כך שהאיש

אינדיבידואליסט ואדם שלא ישתף אפ אחד בכלום רק בשביל להוכיח כמה הוא טוב וזה מתכון בטוח לכישלון,כל מה שמופז מחפש כנראה זה שררה שלטון ושליטה באחרים.הוא לא ההולך לתרום לקהילה הגדולה מדינת ישראל הוא יתרום לעצמו.

מהי מנהיגות.

מנהיגות מתחילה בלקיחת אחריות מלאה על עצמנו ועל הקהילה שלנו תוך עשייה והובלה ושיתוף

כולם מנהיגות היא לא לנהל משהו מנהיגות היא ליזום ליצור תוצאות ספציפיות מדידות.

מנהיגות היא להעצים להגדיל  כל פרט הבא איתו במגע וכל פרט בקהילה שלו.

מנהיג קובע יעדים מעל הרף המקובל יוצר תוכנית עבודה רותם את כולם ליעדים שקבע יוצר תוכנית ועובד את התוכנית.

מנהיגות היא מוצר הקם מתוך ההוויה שלנו ,אף מנהיג אמיתי לא עבר שום אוניברסיטה או מכללה למנהיגות ,מנהיגות היא תוצר של מעורבות ,שייכות,אכפתיות ואחריות על עצמך ועל כל הקהילה.

מנהיגות אינה רטוריקה היא רתימת הקהילה למטרות שמשרתות את הקהילה בכללותה ע"י יצירת מחויבות  כיוון ברור וחד שקיפות באידאה   ובחזון הגלוי כאשר המטרה ברורה לכל וכל הפעולות הם נגזרת להשגת המטרה מהמטרה  המשרתת את הקהילה ולמענה בלבד ללא דרישות כאלה או אחרות עבור המנהיג.

 ממנהיג יש שתי דרישות בלבד: האחת היא להשלים עם העובדה שדרגה בכירה אינה מעניקה זכויות יתר, אלא מטילה אחריות. השנייה – שתפקידו ליצור התאמה בין מעשים למילים, בין התנהגות, אמונות וערכים מוצהרים – יושרה – יושר אישי"

מנהיג אינו צריך לדעת לתת תשובות נכונות לכל דבר ,מנהיג צריך לדעת לשאול את השאלות הקשות ביותר ולקל תשובות טובות מאחרים ולהשתמש בהם .

כל הזכויות שמורות @מנשה גור.

ימים רבים חלמתי .

מה יכולתי לומר בלי לגעת בך גלעד?
אל מי יכולתי לפנות בלא גשם ?
לכן מעודי לא הייתי במקום שהייתי,
לא הפלגתי אלא בחזרה.
ומן בית התפילה לא נצרתי.
לא דיוקן ולא דמות עם קצוות שער,
ניסיתי להניח את אבן אמונתי במו ידי.
בצלילות דעת,בקלות דעת ,ובלי דעת.
בפראות ובמתינות ומלא כלום ,כל שעה
נגעתי ,לא נגעתי במשאלה.!!

וכשמעתי את אשר שמעתי ,נגעתי באדמה ובבוץ לחוש את ביתי.
רק שפשטה שקיפות בכל ,ידעתי שלווה.
מקהלה שתוקה יותר מן השתיקה.
צליל של ירח ,משהו כמוס ,כתובות של גיר .

זה ליל הבשורה ,אוכלוסיה העמקה הנעדרת .פועמת ,
גולשת על שמות בנה .

לילה ,שם הירח,מולדת,ורד ,זר אילסרים!
זה אתה???....

ליצור את החיים עובדים עבורנו...

ליצור את החיים עובדים עבורנו...

בעולם  שהמציאות והחיים  עטופים בנסיבות  , השיטות של אתמול  אינן אפקטיביות עוד.

האפקטיביות שלנו, קשורה בקשר ישיר ליכולת שלנו ,להגדיר בבהירות  את המטרה,או את התחום בחיים שאינו עובד לנו , או לא עובד כפי שהיינו רוצים שיעבוד ,  ,להתרכז במטרה ,ליצור תכנית  עבודה ,המכילה סעיף תקלות,תוכנית עם סעיף תקלות גדול ,יש לחזור ולהטמיע את התקלות בתכנית., ולעבוד את התכנית. . מבלי להתחשב בנסיבות .ולבדוק תדיר את רלונטיות  המטרה.

לפעול מתוך שלמות עם עצמכם ועם המטרות שהצבתם לעצמכם.

לזהות  צוארי בקבוק ופקקים ,ולהתיר אותם .

גם אם אין דרך מעשית אחת ליצירת  האפקטיביות הארגונית או האישית  שלנו ,קימת אסופת כלים המאפשרים לנו  לנווט את התוצאות שאנחנו רוצים ליצור. בצורה פורצת דרך.                       

עם נסיון של אחת עשרה שנות חקירה לתוך מה שאפשרי לי בחיי, ומתוך מאות אימונים אישיים  ואימון מנהלים גיבשתי צרור של כלים המאפשרים לנו להתמקד ביצירת התוצאות שאנחנו רוצים והם נגישים  ופשוטים  עבור כל אחד ואחד.

רובנו מרבה לפנות אל הכלים שקיבלנו במהלך הלימודים שלנו, החל מבית הספר היסודי ועד לאקדמיה ,ולניסיון שהצטבר אצלנו  ברמה האישית  וברמת הסביבה. ומתעלמים שאלה כלים מהעבר שלנו ולא תמיד מתאימים לנו ליצירת העתיד שלנו. כמו כן אנחנו פונים למקורות שונים לשם רכישת ידע ,אבל ידע לא עושה כל הבדל בחיים .

דברים רבים אנחנו יודעים מה נדרש על מנת ליצור את מה שאנחנו רוצים ליצור, ובכל זאת לא מצליחים ליצור, מדוע?

חיינו  מצויים כמדומה במצב מתמיד של שינוי צורה ,במצב שבו משתנים ומתחלפים ללא הרף מטרות,מוצרים, לקוחות,חברים ,כל אלה בהכרח מחייבים  התיחסיות משנות והתאמת הכלים שברשותנו. מה שהיה נכון לאתמול אינו נכון למחר. לא השכלתנו המקובלת,לא המודלים המסרתיים  להתנהלות וניהול זמן ,לא גודש הכלים הארגוניים ,הזמינים לנו  בטכנולוגיות הקימות .כל אלה אינם מספקים לנו  אמצעי ממשי לעמוד מול תחומים בחיינו שהפסיקו לעבוד לנו כפי שאנחנו רוצים.הרצון להצליח בתקופה זו מצריכה דרכי חשיבה ונקודות מבט חדשות .

סביר להניח שפועלים בתוכנו יותר ממחויבות אחת  שאנחנו מודעים אליה. חישבו כמה מחויביות נסתרות פועלות בתוככם הבאות לידי ביטוי מעשי ביום יום שלכם וכתוצאה מכך אתם לא מפיקים את התוצאות שאתם רוצים..

יש לנו את המחויבות, המוצהרת שלנו .אך מתחתיה פועלת מחויבות נסתרת שלמעשה היא מנהלת אותנו.

בסיס ההתנהלות שלנו צריך לעבור ממצב של עשיה , את מה שאני רוצה , לעשיית את מה שאני צריך, מתוך מה שישרת אותי ואת המטרה שהגדרתי .

השלב הבא .הוא לעבור לבחירה במקום החלטה. לבחור את הדברים כי הם משרתים אותנו.

לדאוג לרוקן את הכוס המלאה של מה שאני כבר יודע .לבוא לטפל בחיים שלנו ממקום של לא כלום .הלא כלום הוא כמו בד קנבס ריק עבור הצייר ,רק כשהוא ריק ניתן לצייר עליו כל דבר ,כך בחיינו ,

כאשר אנחנו מנהלים את חיינו "שאנחנו המקור והגורם היחיד בחיינו" ,לוקחים אחריות מלאה להצלחות ולכשלונות נפתח לנו מרחב שבו אנחנו יכולים ליצור כל דבר שאנחנו רוצים עבור עצמנו ועבור חיינו.גורם ההצלחה בחיינו היא החקירה הבלתי פוסקת לתוך מה שאנחנו עושים וליחסים שלנו עם מה שאנחנו עושים! והסביבה שלנו. או בפשטות מי אנחנו ביחס למה שקורה איתנו ובעיקר, מי אנחנו ביחס לנסיבות המשתנות בתדירות גדולה.

גדולתו של האדם, הוא ביכולת  לחקור לתוך עצמו  ולזהות את המקומות המעקבים אותו מלהגיע אל היעדים שהציב לעצמו. לשאול את עצמו את השאלות הקשות, כי התשובות לרוב נמצאות כבר בתוך השאלה.

אדם המודע לחולשותיו , מודע גם למעלותיו ועוצמתו., יש החיים כקורבנות  "האחרים טובים ממני ולהם יש מזל, וכל מה שהם  צריכים"  לאנשים אלהאין תוצאות .ויש הלוקחים אחריות על חייהם ויוצרים את התוצאות שהם רוצים בכל מצב. למדו איכן העוצמה, ונשענו עליה. מודעות הנשענת על, אותנטיות , אינטגרטי, אמונה , תקווה ואהבה. ומפיק מעצמו את המירב.

והשאלה היא מה חסר? באותו תחום שלא עובד לי, שאם אני יצור אותו, הוא יצור את התחום עובד עבורי .

אותנטיות ,אינטגרתי , הם העוצמה הפועלת למעננו.