למה מנהלים נכשלים.

הצלחה וכישלון מנהלים

הצלחות חד פעמיות הם ההצלחות השכיחות בקרב בני האדם למה?
 למנהל יש ארסנל כלים בהם הוא משתמש .במקום אחד הם מתאימים ושם הוא מצליח , לרוב המנהלים לא טורחים לחקור מה הביא להצלחתם במקום בו הצליחו,ברגע שהמנהל מנסה לישם את אותם כלים במקום אחר, הסביר ביותר שהוא יכשל, כי הוא ממשיך להשתמש באותם כלים במקום שהם כבר לא מתאימים , עשיה של עוד מאותו הדבר מצביע על קיבעון מחשבתי וישיבה על  הזרים ,הצלחה היא פועל יוצא של יצירתיות מחשבתית התאמתה לאירגון מתוך זיהוי מלא של צרכי הארגון ,קביעת יעדים, רתימה וחתירה אליהם עם כל צוות העובדים ומנהלי הביניים , וללא התחשבות בנסיבות.
כשל נוסף של ארגונים הוא  בפעולות  איתור מנהלים מצליחים, ולא חיפוש אחרי מנהל  המתאים לפרופיל החברה ,ואיתור מה שהאירגון רוצה להציג ולא מה שהאירגון צריך. כמו כן ,מינוי מנהלי משנה חלשים ע"מ שלא יעפילו על  המנכ"ל או הבעלים,. ולאט לאט הכישלון הופך לפועל יוצא של המציאות שהארגון יצר..

אימון אונטולוגי בפעולה

אימון אונטולוגי בפעולה

לאחר שתארנו את מהות האונטולוגיה כבסיס התיאורטי לאימון מקצועי,  זה רק מתאים שנעבור לשקול את היישום של התיאוריה והמתודולוגיה של אימון אונטולוגי. מה שנביא עכשיו זה תיאור כללי של שיחת אימון ממשית בהקשר ארגוני שמדגימה את היישום של המתודולוגיה של אימון אונטולוגי.

ג'ורג' היה מנהל של יחידה עסקית בחברת ייצור בינלאומית גדולה. היה לו רקע מדהים כמהנדס והוא זכר לקידום מהיר לתפקיד הנוכחי ויש לו רצון עז להגיע לתפקיד ניהולי בכיר בחברה. לרוע מזלו, מערכות היחסים עם הרבה אנשים ביחידה שלו, התדרדרו בהדרגתיות. ג'ורג' מצא את עצמו לעיתים קרובות קצר רוח ועצבני ואפילו שהוא לא רצה שזה יהיה כך, זה הפריע באופן ברור ביעילות שלו במילוי תפקידו. הוא אהב את האתגר המתמשך בעבודה שלו אבל למרבה הצער זה הפך להיות מקור עיקרי לסבל יחד עם כרסום בשמחה ובמרץ שהוא חווה בעבר. גם חיי המשפחה שלו סבלו משום שהוא הביא איתו הביתה את מצב הרוח השלילי שלו.

הערכות הביצועים של ג'ורג הצביעו באופן עקבי על צורך בשיפור בתקשורת שלו עם אחרים. מוקדם מאד בשיחת האימון זה היה ברור שג'ורג' חווה קושי עיקרי בהאצלת סמכויות. באופן יותר ספציפי, הוא חווה שבר בתקשורת ביחס לבקשת בקשות בהירות ויעילות (יסוד עיקרי במודל של פעולות לשוניות בסיסיות). בקשת בקשות יעילות נמצאת בלב התפקוד של מקום עבודה משום שאנשים כל הזמן מבטיחים ומנהלים מחויבויות אחד עם השני באמצעות בקשות מה שמאפשר להם ליצור תיאום בין פעולות העבודה השונות ולהשיג יעדים.

ג'ורג' דיווח שהוא מוצא את עצמו לעיתים קרובות כועס על אנשים ביחידה שלו ושהוא לא מספיק מדחיק את ביטוי הכעס שלו. כשהוא נשאל על מה הכעס הוא ענה שהוא כועס כשהוא מרגיש שהוא צריך לבקש מאנשים לעשות דברים, משום שהם צריכים לדעת מה לעשות ושזה עלבון עבורו שהוא צריך לבקש. חקירה נוספת חשפה שזה היה דפוס התנהגות שהוא למד בילדותו. מתוך החוויה המשפחתית שלו, ג'ורג' למד שאתה פוגע באנשים אם אתה לא יודע מה לעשות עבורם, ושלא צריך לבקש ממך. בקצרה, אם אכפת לך אתה תהיה ערני, ותצפה מראש מה הם רוצים ותעשה את זה עבורם. יותר מזה, מסר מאד חזק שלא נאמר במפורש שהוא למד היה שאם לא עשית את זה, הערך הבסיסי שלך (כבן אדם), מוטל בספק.

לג'ורג' היה סיפור מאד מלא עוצמה ואמונות שקשורות לזה בתחום אחד של התייחסות לאנשים. הסיפור שלו המשיך והיה שלא רק שהוא צריך להיות ערני למה שאחרים רוצים שיעשה מבלי שיבקשו ממנו, אלא גם העביר את ההנחה הבלתי ניתנת לערעור, שאחרים צריכים להיות רגישים אליו במיוחד עכשיו כשהוא בתפקיד בכיר. ייתכן ונתפתה לומר שכל מה שהוא היה צריך לעשות זה לשנות את הסיפור ואז הוא יוכל לשנות את ההתנהגות. בכל אופן, הייתה לו גם אחיזה רגשית חזקה בסיפור שלו.

אין צורך לומר, שהייתה קצת מתיחות שקשורה לסיפור שלו. הרבה מאד אנרגיה רגשית נדרשה כדי לתחזק ערנות לצרכים של אחרים ולא לטפל בשאלה של ערך עצמי כמו גם לטפל בחוסר הרגישות של אחרים כשהם לא שמו לב באופן ספונטאני למה שנדרש לעשות. ההשלכות הרגשיות היו שרוב הזמן ג'ורג' חי במצב רוח של תרעומת (יסודות עיקריים במודל של כמה מצבי רוח בסיסיים של החיים). במילים אחרות, כעס היה כמעט קבוע ברקע, היה אפשר להפעיל אותו בקלות כשהוא הרגיש שהוא צריך לבקש מאחרים. הסיפור שלו ומצב הרוח שלו הפכו לגוף אחד, לדוגמא, הוא עיצב את היציבה שלו כך ש (א) זה היה קשה עבורו לבקש מאנשים ו (ב) כשהוא כן ביקש, הבקשות שלו היו עם "קצוות חדים" והן לא עודדו לפתח יחסי עבודה חיוביים.

היה חשוב לספק לג'ורג' כמה הבחנות חשובות לגבי התפקיד הקריטי של בקשות במקום העבודה כולל יסודות מרכזיים שהכרחיים לבקשת בקשות יעילות. זה סיפק לו כמה דרכים חשובות להשתמש בשפה כדי להעצים את מיומנויות האצלת הסמכויות שלו, ועכשיו הייתה לו אסטרטגיה לבקשת בקשות יעילה. בכל אופן, בגישה של האימון האונטולוגי, המיקוד הוא לא על לספק לאנשים אסטרטגיות לכשעצמן ולעבוד רק בתחום של השפה משום שזה לא מספיק כדי לקדם שינוי מתמשך.

זה היה חשוב להיות קשובים למה שקורה לג'ורג' בתחומים של רגשות וגוף. בנוסף למצב הרוח שלו של תרעומת, המאמן גם העריך שג'ורג' החזיק פחד בגוף שלו שיכול להיחשב כמצב רוח של חרדה (מצב רוח בסיסי נוסף של החיים). לעיתים קרובות, פחד "מתגורר" באזור החזה כביטוי של הדחקה כדי להגן על עצמנו. נראה היה שג'ורג' גם חווה רקע יציב של פחד, בילדות שלו. אם הוא לא היה ערני לצרכים של אחרים ומה שהוא צריך לעשות עבורם, אז הוא קיבל מכות או קיבל עונש. עבור ילדים במיוחד, זה אומר שלא מקבלים אותם ואפילו שדוחים אותם, משהו שאף פעם לא נעים לטפל בו ובוודאות משהו לפחד ממנו. מצבי הרוח של ג'ורג' של תרעומת וחרדה הפכו להיות חלק ממנו ובאופן עדין אך בעל השפעה, מצבי הרוח חלחלו אל האופן שבו הוא היה במקום העבודה שלו.

להתגלמות מצבי הרוח יש השפעה מלאת עוצמה על מצבים שאנחנו רואים ועל ההתנהגויות שמאפשרות לפרש את הנסיבות. אפשר להתייחס למצבי רוח כנטייה מוקדמת לפעולה: מצב הרוח המדויק שבו אנחנו נמצאים, ישפיע עלינו להתנהג בדרכים מסוימות ולא בדרכים אחרות. מצבי הרוח של ג'ורג' לא השפיעו עליו לעסוק בהאצלת סמכויות באופן מוצלח באמצעות בקשת בקשות יעילות.

אחד מהתחומים העמוקים ביותר של תנופה באימון, תמיד אם האדם שמתאמן מרשה, הוא לעבוד על היציבה שלו או שלה. אפילו כשג'ורג' שינה את ההתנסחות שלו, לא התחולל מפנה בצורת הגוף שלו והסיפור השלילי שלו ומצבי הרוח, נשארו. כשהוא ביקש את הבקשה שלו (הוא התבקש לומר את המילים שהוא זכר שהשתמש בהם באירוע האחרון) ניתן היה לראות שהוא עיגל מעט את הכתפיים שלו שמט אותם קדימה ולמטה ושהחזה שלו התקער

ברשותו של ג'ורג', המאמן נעמד מאחוריו ובקלילות החזיק את הכתפיים שלו בזמן שג'ורג' חזר על הבקשה שלו. גם אז, המאמן שם לב שגורג' ממשיך להחזיק את החזה שלו מעט קעור. המאמן שיתף את ג'ורג' במה שהוא ראה וג'ורג' מייד הפך להיות מודע למה הוא עשה ונדהם. שוב, כשהוא נותן למאמן רשות לאחוז בקלילות בכתפיים שלו, ג'ורג' חזר והתאמן על הבקשה שלו בזמן שהוא החזיק את החזה שלו יציב (אבל לא נוקשה). להפתעתו לא רק שהיה רגש שונה באופן שבו הוא ביקש את הבקשה, ולא רק שזה התבטא גם בשינוי בטון הדיבור שלו (מטון נוקשה לטון רך-בינוני עם יותר עומק), אלא גם המילים שהוא דיבר השתנו וכללו יותר את האדם שממנו הוא ביקש עזרה. זה תורגל מספר פעמים כדי שג'ורג' יוכל לקבל את התחושה של איך זה נראה לבקש בקשות מתוך "גוף שונה".

בשיחת מעקב, גו'רג' דיווח שהוא "מרגיש הרבה יותר קליל, יותר נינוח עם עצמי ויותר פתוח בהתמודדות שלי עם אנשים". הו גם דיווח ש "דברים השתפרו גם בבית". בנוסף, הביצועים שלו השתפרו והשתקפו בהערכת ביצועים חיובית יותר. הוא היה מסוגל לחוות את עצמו באופן שונה בתחומים מרכזיים בעבודה שלו מה שהפיק חוויה שונה ביחסים עם עמיתים לעבודה ועם המשפחה שלו. העבודה והבית קיבלו משמעות חיובית עבורו.

מסקנה

בזמנים שבהם האימון נחשב ברצון יותר כתעשייה מאשר כמקצוע,  מסגרות תיאורטיות ממשיות נדרשות כדי לאפשר לאימון להתקדם ולהפוך למקצוע מוכר ולכן תהיה לו את אותם מעמד כקהילה והכרה בדיוק כמו למקצועות אחרים. אונטולוגיה מספקת בסיס תיאורטי קפדני למתודולוגית אימון איתנה ופרקטיקת אימון מקובלת. על ידי הבנה מדויקת של האופן בו לקוחות האימון משתמשים בשפה, רגשות ופיזיולוגיה, כדי לבנות את המציאות שלהם, מאמן אונטולוגי יכול להתערב באופן מכבד על מנת לתמוך בלקוחות להפוך להיות מתבוננים שונים שמפתחים מציאות שהיא יותר בונה מאשר מגבילה. שינויים בשפה, רגשות ופיזיולוגיה מאפשרים יצירת נקודות מבט חדשות שיכולות באופן אוטומטי לפתוח דרכי גישה חדשות לפעולה יעילה ולהגשמת תוצאות רצויות שלא היו זמינות קודם לכן.

מהי דעה?

אחד הקונפליקטים הבסיסיים בתקשורת בין בני האדם היא שכל אחד עוטף את דבריו ומחשבתו בצלופן צבעוני המשמש ככיסוי לרצון להוכיח צדקנות,ולהוכיח שדעתו של האחד טובה ונכונה יותר מאשר של השני ??הנכון הדבר??מהי דעה?? נקודת מבט אינדיבידואלית  ..
ומאחר שזה כך האם נקודת מבט אחת טובה מהשניה ??כלל וכלל לא.שני בני אדם מביטים על אותו הדבר משני נקודות שונות ורואים דברים שונים!!וכך זה בכל תחומי החיים שלנו..אין כל הבדל עם המביט הוא נושא מכחול ציירים או חובש כיפה או ערוך שער או מחזיק מצלמה , , לכל אלה אין כל השפעה על מה אנחנו מסתכלים, ואיך אנחנו רואים את הדברים .הדבר היחידי שמשתנה היא הפרשנות שאנחנו נותנים למה שאנחנו רואים ,ופה אנחנו נוגעים בנקודה הקריטית בתקשורת בן בני האדם בכלל .תקשורת מהי ? הדרך בה אנחנו מעבירים מסרים לאחר.מחד .ומאידך כיצד השני מקשיב לנו???ומה הפרשנות שהוא נותן לדברנו..ומסתבר שרובנו כלל לא יודעים להקשיב .אנחנו לרוב מקשיבים לפרשנות שלנו על מה שנאמר וחיים כאילו שהפרשנות שלנו היא מה שנאמר..ומגיבים לפרשנות שלנו ולא למה שהאחר אמר, ואנחנו כלל לא טורחים לשאול את הדובר למה הוא מתכוון באומרו את הדברים למרות שהוא בן השיח שלנו וקרוב אלינו..וראו כמה פעמים אתם תופסים עצמכם מתקנים את הדובר למרות שהוא המקור לאמירותיו אבסורד לא??ומה המקור לתיקונים אלה??הפרשנות שלנו .. מאחר שבסיס החיים הם היחסים שלנו עם העולם והאחר ,אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מהם יחסים ???
יחסים זה כל מה שאתם אומרים שהם יחסים פלוס ארבעה עמודי התווך הבאים :
  א.  הפוך את השני למשאב עבורך.    
  ב.  תקשיב לאחר מתוך העולם שלו..
  ג.  תוותר על כל הדעות והשיפוטים שלך...
  ד.. תשאל שאלות ואל תפרש..לקבל את השני כמו שהוא וכמו שהוא לא..

אונטולוגיה :בסיס תאורטי לאימון מקצועי. מאמר שני

הביולוגיה של ההכרה

המחקר של הומברטו מטוראנה על טבע התפישה, סיפק את הבסיס הביולוגי של האימון האונטולוגי. הממצאים של המחקר שלו בנוירופיזיולוגיה של הראייה, הובילו אותו לחקור את ההבנה ההגיונית של התפישה (התפיסה וההצגה של המציאות האובייקטיבית של העולם) שבתורה גרמה להתפתחות תיאוריה על מערכות חיות, שפה והכרה. 7חלק מהמושגים הבסיסיים בתיאוריה שלו הינם: המתבונן, מערכת העצבים, דטרמיניזם מובנה, הפרעה, מבנה התקשרות זוגית, הכרה, הבחנות, תחומים מוסכמים, שימוש בשפה ושימוש ברגשות.

היבט מרכזי בתיאורה של מאטוראנה הוא הרעיון של "המתבונן". מה שנראה, תלוי במתבונן.8לפי מאטוראנה, העולם שכולנו מכירים כמתבוננים תלוי באינטראקציות בין הנוירונים של מערכת העצבים שלנו. לומר זאת בדרך נוספת, זהו המבנה של מערכת העצבים שלנו שקובעת בעיקר בכל נקודת זמן, מהי המציאות עבורנו (באופן אישי ובאופן קבוצתי). מאטוראנה טען שחייבים ללמוד תפישה מבפנים ולא מבחוץ כדי שמערכת העצבים תיצור את התופעה שהפכה להיות גלויה וברת קיום עבור המתבונן.

ניתן להתייחס לבני אדם ולמערכות חיות אחרות כ"מערכות קבועות מובנות" עם מבנה מערכת העצבים שלנו שמיידעת אותנו כיצד לצפות ולהגיב בעולם (שכולל לא רק את העולם הפיזי אלא גם את העולם המופשט ובמיוחד את העולם של אפשרות). אירועים ונסיבות לא מצביעים על האופן שבו יצור חי יגיב. עבור מאטוראנה, אירועים ונסיבות שהם מנותקים באופן מרחבי מהיצור החי, יוצרים הפרעה במערכת העצבים שלו. בכל אופן, זה לא הנסיבות החיצוניות שבראש וראשונה קובעות את התגובה של ייצור חי. במידת מה, זה מבנה מערכת העצבים של ייצור חי שקובע בראש וראשונה את התגובה שלו.

מאטוראנה מדגיש שהרעיון של דטרמיניזם מובנה לא אומר מערכת עצבים קבועה ולא ניתנת לשינוי; מערכת העצבים היא גמישה. מערכות חיות לומדות כל הזמן, מסתגלות ומשתנות כשמתפתחים קשרים חדשים בין נוירונים, משנים את מבנה מערכת העצבים ומאפשרים דרכים שונות אפשריות של תצפית והתנהגות.

החלק החי של תהליך ההסתגלות וההישרדות של מערכות חיות הוא האינטראקציות עם הסביבה שלהם (בינוני), שכוללת מערכות חיות אחרות. במהלך האינטראקציות המתמשכות שלהם, מערכות חיות כל הזמן מפריעות למערכות העצבים האחד של השני, זהו תהליך שמאטוראנה מתייחס אליו כ"מבנה התקשרות זוגית". מערכות חיות מתקיימות בהשפעה הדדית עם הסביבה שלהן שבה המבנה

של מערכת העצבים שלהם מופרע כל הזמן ומשתנה כדי לשנות את איך שהם כמתבוננים. עבור מאטוראנה, הכרה בנויה במונחים של פעולות ואינטראקציות והכרה היא בלתי נפרדת מתהליך ההתבוננות והחיים. "מערכות חיות הן מערכות הכרתיות וחיים כתהליך, הם תהליך של הכרה"9.

השייכות של רעיונות מפתח אילו לאימון אונטולוגי היא שהלקוחות (מתאמנים) מוגבלים על ידי האופן שבו הם מתבוננים על העולם שלהם ושבעיות, אפשרויות ופתרונות מתקיימים "בעיני המתבונן". התפקיד החיוני של המאמן הוא לספק למתאמן הקשר בטוח ללמוד הבחנות חדשות שירחיבו את האופן שבו הם מתבוננים ויאפשר להם להפוך להיות מתבונן שונה ויותר מלא עוצמה (עוצמה מפורשת כיכולת לנקוט בפעולה יעילה)

נקודת המבט של מאטוראנה לגבי שפה מבוססת על הרעיון של "תחומים מוסכמים", שבה ם מתבוננים משתפים הבחנות על התבוננות בעולם, ואלו הן הבחנות שמופיעות בשפה. כתחום מוסכם של פעילות אנושית, שפה מאפשרת הבחנה של מאפיינים של העולם, והתפתחות של הבנה משותפת. זהו הבסיס החיוני להתפתחות סוגים שונים של שיתופי פעולה, שחיוניים ביחסים אישיים ומקצועיים בונים.

בנוסף לכך ששפה היא מאפיין חי של מבנה מערכת העצבים האנושית, מעצבת את האופן שבו אנשים מתבוננים בעולם של מציאות ואפשרות, מאטוראנה גם מדגיש את התפקיד של רגשות ופיזיולוגיה. הוא הטביע את הביטוי "שפתיות" ו"רגשיות" כדי לציין ששפה ורגשות הם תהליכים חיים ושהם מאפיינים בלתי נפרדים מתפישה והכרה10. הוא אפיין רגשות כנטיות גוף דינאמיות וכהתנהגויות של יחסים.

נקודות המבט של מאטוראנה על שפה, רגשות ופיזיולוגיה, מספקות בסיס למודל ומתודולוגיה חיוניים של האימון האונטולוגי. המבנה של מערכת העצבים האנושית נחשבת לאינטראקציה דינאמית בין שלושה תחומים הקשורים זה לזה בקיום האנושי: שפה, רגשות וגוף. באימון אונטולוגי יחסי הגומלין המורכבים בין שלושת התחומים האונטולוגיים הללו נחשבים כדרך של הוויה, המעצבת את האופן שבו העולם נראה. כל תחום הינו תחום של למידה ושינוי, ונדרש מפנה שיתחולל בכל שלושת התחומים כדי שהשינוי יופיע לאורך זמן ממושך.

היישום באימון של שלושת התחומים שפה, רגשות וגוף הוא שהמאמן הינו מתבונן באופן חודר, כיצד (א) המתאמן משתמש בשפה (ב) החוויה הרגשית של המתאמן ו (ג) כיצד הדרכים המסוימות של שפתיות ורגשיות מעוצבות בגופו של המתאמן. התפקיד של המאמן הוא לחקור באופן מכובד יחד עם המתאמן לגבי האופן שבו שינויים יכולים להופיע בכל תחום של שפה, רגשות וגוף, לחולל נקודות מבט חדשות

ומועילות שיפתחו אפשרויות חדשות לפעולה יעילה של המתאמן. (ראה דוגמא למטה "אימון אונטולוגי בפעולה").

אימון מקצועי .

אונטולוגיה: בסיס תיאורטי לאימון מקצועי

                                                                

מאמר ראשון בסדרה..

אם אימון עומד לקבל הסמכה כמקצוע, זה הכרחי שפרקטיקת האימון תהיה ידועה בתיאוריה קפדנית וממשית. שיטת האונטולוגיה שצמחה מתוך שילוב של התפתחויות משמעויות של המאה ה20 בביולוגיה של ההכרה, בפילוסופיה האקזסטנטלית –קיומית ובפילוסופיה של השפה, מספקת לאימון המקצועי בסיס תיאורטי איתן וממשי. התיאוריה והמתודולוגיה של האימון האונטולוגי מאפשרות למאמן להתבונן ולעבוד בצורה מועילה בשלושה תחומים חיוניים בקיום האנושי – שפה, רגשות וגוף – כאמצעי לתמוך בלקוחות מתאמנים לפתח נקודות מבט חדשות וחשובות שמחוללות התנהגויות יותר יעילות.

תיאוריה ואימון מקצועי

על פי ביטוי סיני עתיק "תיאוריה בלי תרגול היא טיפשית; תרגול בלי תיאוריה הוא מסוכן".

אחד מהמאפיינים העיקריים של מקצוע הוא, שהעבודה של בעלי אותו המקצוע מבוססת על מתודולוגיה עקבית שמבוססת בתוך גוף ידע מקובל ומבוסס1. אם אימון עובר מלהיות תעשיה והופך להיות מקצוע, ההכשרה וההסמכה של מאמנים חייבת לכלול מרכיבים תיאורטיים שהם ממשיים, חזקים ונגישים שידועים באופן ברור, במתודולוגיה ובפרקטיקה של האימון.

אונטולוגיה מספקת מסגרת תיאורטית ממשית וקפדנית להתפתחות של מאמנים מקצועיים. אונטולוגיה היא תורת ההוויה. ע"פ השותפות של אוקספורד לפילוסופיה, "אונטולוגיה זה...המדע של ההוויה באופן כללי, שמאמץ נושאים כמו טבע הקיום ומבנה המציאות"2. התפתחויות גדולות בביולוגיה ובפילוסופיה במאה ה -20, הביאו לידי האונטולוגיה וסיפקו מבט מבוסס ועמוק על החיים האנושיים שזהו הבסיס לגישה ספציפית באימון, שנקראת אימון אונטולוגי.

לפי הפסיכולוגית סוזן סקיפינגטון "נושאים קיומיים כמו לזהות תכלית ומשמעות בחיים, להקל על הסבל ולאפשר ליחיד לחיות חיים שהם יותר מוגשמים ומאושרים, הם מרכזיים בתהליך האימון"3. מנקודת מבט אונטולוגית, מאמנים מתבוננים ועובדים עם היבטים עיקריים של האופן שבו לקוחות (מתאמנים) בנו את המציאות שלהם ואת טבע הקיום שלהם, כלומר, התפישות שלהם, והדרכים שלהם להשתתף בחיים. זה נעשה באמצעות צפייה בהיבטים עיקריים של ההוויה שלהם, או יותר מדויק, בדרך שלהם להיות. כבעל מקצוע מיומן, המאמן האונטולוגי מסוגל:

1. לפתח הבנה מהימנה לגבי אילו היבטים בדרך של המתאמן להיות, גורמים למציאות שלא עוזרת ו
2. לתמוך במתאמן לפתח מציאות יותר בונה שתוביל לשינויים חיוביים בעולם שלו או שלה.

שיטה חדשה לאימון

האונטולוגיה מתחילה עוד בימי הפילוסופים של יוון העתיקה. בכל אופן, היו אלו התפתחויות גדולות במאה ה 20 בפילוסופיה,בביולוגיה, כמו גם באנתרופולוגיה, בסוציולוגיה ובפיזיקה של הקוונטים, שסיפקו את התמיכה האקדמית הקפדנית להתפתחות האונטולוגיה כשיטה לאימון מקצועי.

התפתחויות משמעותיות בביולוגיה של ההכרה, בפילוסופיה האקזסטנטלית-קיומית ובפילוסופיה של השפה יצרו הבנה חדשה של בני האדם ושל אינטראקציות אנושיות, כולל של טבעה של התפישה האנושית, תקשורת והתנהגות. ההתפתחויות הללו השתלבו כדי לגבש שטח חדש של ידע שנקרא "האונטולוגיה של המתבונן האנושי" כשיטה לאימון מקצועי.

פרננדו פלורס הוא דמות מפתח בגיבוש השיטה. הוא השלים תזת דוקטורט רב תחומית שנקראת "ניהול ותקשורת במשרד העתידי" בקמפוס ברקלי באוניברסיטת קליפורניה

פלורס הושפע מאד מהרעיונות החדשים שעדיין היה להם בסיס ביולוגי של הומברטו מטרואן, לגבי תפישה, הכרה, שפה ותקשורת. השיחות הללו היו השראה עיקרית למחקר שלו, שבו הוא התמקד במיוחד בפילוסופיה האקזסטנטלית-קיומית של מרטין הידיגר4 ותיאורית פעולות הדיבור של ג'ון סיריל5 . פלורס היה מסוגל לשלב את הרעיונות של מטוראנה, הידיגר וסיריל כדי להפיק הבנה חדשה של שפה ותקשורת שבסופו של דבר הפכה להיות שיטה של אימון מקצועי6.

ריקוד אינדיאני

ריקוד אינדיאני.

האינדיאנים שרדו הרבה שנים ביבשת אמריקה ,כל שבט מנהגיו, המסורת  ומנהיגיו שנחשבו לחכמי השבט בשל ניסיונם הרב, עבדו את אלוהיהם וסמכו על הטבע שיגן עליהם מכל פגע רע. כך מאות בשנים ,עד אשר הגיע הפגע האמיתי והוא האדם הלבן והחל לשנות סדרי בראשית כי הוא חשב שהאינדיאנים הם גזע ירוד פרימיטיבי ,האדם הלבן לא רצה לקלוט שגילה עוד גזע של בני אדם כמוהו החי  בדרך שונה משלו בסביבה שונה ושהנורמות והערכים מותאמים להפליא לסביבת המחיה שלהם , אך האדם הלבן חשב  שיותר נכון לחיות בדרכו ועל פי העקרונות  והנורמות והערכים  שלו ,רק מעולם לא חשב  לשאול  את האינדיאנים האים הם רוצים בשינויים האלה, האם הנורמות מתאימות להם ,האם זה מתאים לסביבת החיים שלהם ,האדם הלבן החליט שדרכו טובה יותר נכונה יותר והחל לכפות את דרכו על האינדיאנים בכוח ,ההשפעה  של הכפייה  על האינדיאנים הייתה הרסנית  ההיררכיה וההגמוניה השבטית  החלו לקרוס החלו התנגדויות בתוך השבטים, בשאלה כיצד יש לפעול כנגד האדם הלבן, החלו התנגדויות מול האדם הלבן פרצו קרבות בין האינדיאנים לאדם הלבן .

 והנה ממש רגע רק רגע לפני שהאדם הלבן הכניע את האינדיאנים ואילץ אותם לפעול ולנהוג ע"פ הנורמות ,הערכים והתרבות  "המתקדמת" של האדם הלבן, הסתבר שהוא  פשוט הכחיד את רובו של גזע האינדיאני..

אנקדוטה זו באה ללמדנו את הדרך בה אנחנו נוהגים עם ילדינו תחת המושג חינוך,האם אנחנו באמת מחנכים את ילדינו? או נלחמים בהם להפוך אותם לעוד העתק שלנו שהרי אנחנו יודעים טוב יותר מהם מה טוב להם.נשאלת השאלה איך זה משפיע עליהם ולאן זה מוביל אותם?

אם נלמד מהטבע הוא זה ששרד מיליוני שנה ולא אנחנו נלמד דבר נפלא  שהחיות דואגות שהגורים שלהם יהיו נוכחים בעת שהם מבצעים את פעולות הקיום היום יומיים כולל טרף ונותנים להם לפתח את  היומנויות  שלהם בדרכיהם שלהם ולא מתערבים בכלום. זה טוב זה רע? העובדה שהם שורדים כבר מיליוני שנה דרכי הטבע יצרו את הדברים שיעבדו .האם כך גם אנחנו בני האדם? האם אנחנו בוחנים את דרכינו דרך השאלות האם זה עובד? האם זה משרת אותי, אותנו?

אם נסתכל במראה ונשאל את עצמנו מה באמת לקחנו מבית ההורים  לרוב אין אלה דברים שההורים שלנו ניסו לשכנע אותנו במלל אין סופי כמה זה טוב לנו או כמה זה נכון לעשות כך או אחרת את הדברים

הדברים שבאמת לקחנו איתנו אלה בעיקר עקרונות ההתנהגות והתנהלות של ההורים בנוכחותנו.אלה הדברים שיצרו אצלנו את ההערכה אליהם ואלה הדברים שלקחנו איתנו והנחלנו גם לדורות הבאים.

לרוב אנחנו נוהגים  כהאדם הלבן עם האינדיאנים עם ילדינו ולא מבינים מדוע הם מתנגדים לנו.

אנחנו מנסים לאלף אותם להיות כמונו ושוכחים שהם בני אדם כמונו עם נקודות מבט שונות משלנו על החיים ועל העולם.

לתת להם את החופש להיות מי שהם כפי שהם, עם הערכים שהם קולטים  מכם ובסביבה שלכם ,יוצרים בסיס ליחסים בלתי רגילים  ביניכם, האם את זה אתם רוצים, או שאתם רוצים שבכל מחיר הם יהיו תעתיק שלכם כי אתם יודעים טוב יותר מה טוב עבורם, זה גם בסדר,אך אל תצפו ליחסים בלתי רגילים איתם.

לכל דבר שאנחנו עושים או אומרים יש מחיר לא כדבר שלילי אלה כך זה בחיים והשאלה שוב שאנחנו צריכים לשאול את עצמינו תמיד האם אני הולך לעשות דבר מה או להגיד דבר מה האם אני גם מוכן לשלם את המחיר ולהבין את ההשפעה של זה עלי  ועל הסביבה שלי.

לאהוב מישהו משמע לקבלו כמו שהוא וכמו שהוא לא.