חוק ההשתקפות.

 חוק ההשתקפות - מפתח הזהב לשיעורי- החיים

 

הפעם הראשונה שפגשתי את התובנה הזאת לפני כעשר שנים וזה הדהד זמן רב עד שהייתי מוכן לחבק את השיעור הזה לתוכי.

כמו שדמותי ניבטת מתוך המראה, בדיוק כמו שבבואתי משתקפת במי אגם צלולים - כך אותו הדבר קורה גם בסביבת החיים שלי. כל דבר שמשתקף מבחוץ הוא שיעור שיש עליי לעבור בחיים, עוד מחסום בתודעתי שהעימות עימו יביא אותי למקומות חדשים.

 

יש ימים כאלה שהכל מרגיש בהם על "צד שמאל" ואז האנשים מסביבי נראים הפוכים, כועסים, דברים נופלים מהידיים. אפילו ברחוב פני העוברים ושבים נראה מלנכולי או לפחות עכור בדרך זו או אחרת. כל אלה משקפים את הלך הרוח שלי. הכל ניזון ממני ואני ניזון מהכל. אנרגיות מושפעות מאנרגיות באופן סימביוטי לחלוטין.

זה עובד גם להיפך: בימים שהכל נראה בהם חיובי ונהדר: אם אני מחליט בבוקר שהיום עומד להיות יום נפלא- כלום לא יכול לעמוד בדרכי. גם אם נקרה בדרכי משהו קצת "עקום"  או תקרית לא נעימה, יש בי את העוצמה והיכולת להמשיך ולהקרין את המופלא שהתודעה שלי מכילה בתוכה ופעמים רבות אף להשפיע וליצור מפנה אצל אנשים אחרים. זה הכוח של ההשתקפות ובצידה יש אחריות גדולה, שהרי הכל נמצא בידיים שלי.

הקסם מתרחש כשהתובנה הזאת נקלטת באופן מלא. אז מגיעה ההבנה הגדולה של העוצמה שיש בידיי לעשות מפנה בכל דבר והצעד הראשון מתחיל אך ורק בי. זה אחד השיעורים הגדולים ביותר שניתן ללמוד בחיים, משום שההשתקפות הזאת נותנת גישה מהירה וחותכת לראות את עצמי מתוך האחרים ולהיפך, ממש כמו הבבואה שניבטת אליי מבעד למראה : אני - זו הוא והוא -  זו אני. כל מה שקורה בחיי כל מה שמתקיים במערכות היחסים שלי, עם אנשים, עם הגוף שלי, עם הכסף שלי  הוא השתקפות של התודעה שלי. זהו חוק ממש כמו שחוק המשיכה הפיסיקלי הוא חוק.

כשאני  חווה  התנגדות מהצד השני והמפתח של חוק השקיפות נמצא בידיי,  סביר להניח שקיים בתוכי משהו שיוצר את ההתנגדות הזאת משום שהכל מתקיים במרחב שלי.

* * * *

 

לפני מספר ימים נזכרתי בתובנה הזאת כשהייתי בתוך "פלונטר" שלא ידעתי איך לצאת ממנו. מרבית הזמן נאבקתי והתנגדתי לפלונטר שנוצר, וכמו כל סבך של קשרים שנוצרים בשיער, ככל שהתנגדתי - כך קיבלתי התנגדות גדולה יותר.

הקסם התרחש דקות אחרות לאחר שעצרתי את הכל ונזכרתי בחוק ההשתקפות :

חיפשתי בתוכי את ההבנה לגבי מה שמשתקף מסביבתי, זה כמו להתבונן בראי של עצמי - על עצמי. בשניות ספורות, יכולתי למצוא את "ההתנגדות השקטה" והחמקמקה שמסתתרת בתוכי ומַרְאָה את פניה בצורות אחרות. זה היה רגע של נוכחות ומיד לאחריה שחרור גדול. זה דורש אומץ לא קטן אבל השכר שבצידו שווה לכל הדעות.

לאחר שמרפים ממשהו ומאמצים לתוך הלב את מה שיש , מתוך ההבנה שאין מה להתנגד, כי מה שיש - זה מה שיש ומה שאין - פשוט אינו קיים, באותו הרגע  תחושת שלוה מתחילה להנעים את הכל. שום דבר לא השתנה בחוץ. בפנים יש קבלה מוחלטת של מה שיש - ואז מגיעה האהבה, כי אהבה במהותה היא קבלה של מה שיש וגם של מה שאין.

שניות ספורות לאחר ששחררתי את ההתנגדות החבויה בתוכי, הרפיתי ואימצתי לתוכי לקבל את מה שיש - אז הגיעה המתנה המופלאה מכולן: הפלונטר נ ע ל ם.

פשוטו כמשמעו.

חוק ההשתקפות הוא מבריק ובעל עוצמה גדולה לאין שיעור. גם הפעם עליתי מדרגה נוספת בשיעור שלי על סבלנות וסובלנות. הפעם, זה היה השיעור שלי.

 

* * * *

מי אנחנו עם האחרים?

"אתה מוזמן למשפט ביום שלישי הקרוב!"

ההודעה הקצרה שנתלתה על דלת ביתו של החלבן, הסעירה את רוחו.

הוא היה איש ישר, שהתנהג תמיד בנאמנות ובמוסריות.

אף פעם לא רימה, שיקר או גנב. הוא גם לא שתה לשוכרה בשעות הבוקר, דבר האסור על פי החוק בכפר.

הוא לא ידע למה מזמינים אותו למשפט.

אבל האופה ידע.

האופה היה רגיל לקנות חמאה וגבינה מהחלבן המקומי והשתמש בהם לאפיה.

יום אחד עלה בו החשד שגושי החמאה שהחלבן מוכר לו שוקלים פחות מקילו, למרות שהחלבן מצהיר שכל גוש שוקל קילו בדיוק, לא פחות ולא יותר.

האופה החליט לבדוק את העניין, ובמשך תקופה הוא שקל בעקביות כל גוש של חמאה שקנה מהחלבן, והוא אכן גילה שגושי החמאה שוקלים פחות מקילו, לפעמים 900 גרם, לפעמים 950, ופעם אחת אפילו 800.  

האופה היה נזעם "מרמים אותי" הוא אמר לאשתו בכעס, "אני לא אשתוק על זה".

הוא ניגש אל השופט המקומי והתלונן על מעשיו של החלבן. "חייבים להעלות אותו לדין!" אמר האופה,
"אי אפשר לאפשר לו לרמות את כל תושבי הכפר. אנשים סומכים עליו".
עוד באותו יום תלה שליח של בית המשפט המקומי הזמנה לדיון על פתח ביתו של החלבן.
החלבן הגיע לבית המשפט רועד ונפחד. הוא מעולם לא ראה את בית המשפט, ומעולם לא דיבר עם השופט שהטיל אימה על כל תושבי הכפר.
"אני מניח שיש לך משקל מדויק במחלבה?" פתח השופט את הדיון.
-לא כבודו!" אמר החלבן "אין לי משקל".
-"אז איך בדיוק אתה שוקל את החמאה שאתה מוכר לאופה?
האם אתה סתם כך מחליט שזה קילו?!" הרעים השופט בקולו.
-"חס וחלילה, אדוני השופט. אני איש ישר, לעולם לא עלה על דעתי לעשות כזה דבר.
פשוט מאוד, בניתי לעצמי מין משקלי מאזניים, כאלו שאתה צריך לשים משקולת בצד אחד כדי שתאזן את החמאה שבצד השני."
השופט הנהן בראשו בהבנה, והחלבן המשיך:
"בכל יום כשאני בא לשקול את החמאה עבור האופה אני מניח בצד השני של
המשקולת כיכר לחם של קילו שאותה אני קונה בבוקר מהאופה,
וכך אני יודע כמה חמאה עלי לתת לו כדי שיצא קילו בדיוק."
השופט חזר על דבריו של החלבן:
"אתה בעצם אומר לנו שכמות החמאה שאתה נותן שווה למשקל הכיכר שהאופה נותן לך".
"בדיוק כבודו", אמר החלבן, ופני האופה חפו.  

ככה זה בחיים, אנחנו מקבלים בדיוק את שאנחנו נותנים. 

ועוד דבר, לפני שאנחנו ניגשים להוכיח אחרים, בטרם שאנו שופטים את כל מי שמסביבנו, הבה ונעשה בדק בית פנימי, האם אין אנו לוקים באותם החסרונות שאנו מייחסים לאחרים.
ושני פתגמים אמרו חכמינו ז"ל בדבר:
"קשוט עצמך תחילה, ואחר כך קשוט אחרים" (מסכת בבא מציעא דף קז)
"מום שבך אל תאמר לחבריך" (מסכת בבא מציעא דף נט)  

מתי נכון לעשות את זה.?

מתי נכון לעשות את זה...

תלי תלים של שאלות קלות ,וקשות התלבטויות אין ספור.התייעצויות עם כל מה שזז מולנו ,ועם "החכמים" הרי הם מבינים טוב יותר ממני.

ומה יחשוב אלמוני  ומה יחשוב פלוני על זה,איך יקבלו את זה היום ,מה יקרה אם נעשה את זה מחר.וכך עובר לו יום ועוד יום ואנחנו לא עושים דבר אבל מה שבאמת חשוב זה באמת  רציני וצריך להשקיע מחשבה ,שלא נפגע במישהו ,שלא נגרום נזק שלא נגרום לו להתנגד. מה יקרה ?,לא נורא זה חיכה כל כך הרבה זמן זה ימתין עוד כמה ימים לא יקרה כלום.

ידידי יש מישהו מכם שאינו מכיר את הדיאלוג  הזה עם עצמו.

אפרופו אין בזה כל דבר רע אלה מהי, אין גם שום תוצאות ופה קבור הכלב ואנחנו מתחילים לתהות למה אנחנו לא יוצרים את התוצאות שאנחנו רוצים.וראו זה פלא כמה הסברים ותירוצים מאד מנומקים ומלומדים אנחנו מעלים כי הנושא הכן דורש התייחסות רצינית  אכן?

בואו נתחיל להסתכל על זה מנקודת מבט שונה(הנחת היסוד שלנו זוכרים-,העולם הוא רק נקודת מבט) ואם זה כך בואו נסתכל מנקודת מבט של מה עוצר אותנו מלקחת אחריות או ממה אנחנו פוחדים ? לנקוט עמדה ולהיות מוכנים לשאת בתוצאות .....אז מה עוצר אותנו..? הפחד שניכשל? הפחד להראות רע.הפחד מביקורת. סביר להניח שיש שם את כל זה יחד או קצת מכל דבר..ועוד כל אחד כטוב בעיניו.

הפחד להראות רע הוא בעיני מי ?רק בעינינו כי אנחנו חיים פרשנות ולא מציאות.(לא נכנס לזה כרגע)

הפחד מביקורת? גם את המוצלחות בתוכניות זוכות לקיטונות של ביקורות ,גם הטובה  שבהצגות זוכה לביקורות . אלה שאינם מוכנים לקחת אחריות נזקקים להצדיק את חוסר לקיחת האחריות שלהם והם יבקרו כל עשייה ,את תוכניות החלל לא מבקרים? את החמדנות של היי- טק ,לא מבקרים ודאי שכן.

אז מה עוצר אותנו? הפחד מהתוצאות, מהבלתי נודע ומהבלתי רגיל פה נמצא אחד הפרדוכסים בחיינו והוא "אנחנו מסתתרים מאחורי הרגיל והידוע פועלים מתוכם ומצפים לתוצאות בלתי רגילות ופורצות דרך,זה.לא עובד.

נעזוב את זה לרגע ונפנה מבט לעיתוי  מהו עיתוי המתאים מהו עיתוי נכון האמת שאין דברים כאלה

אם נפתח את כל ספרי המחקר והלימוד לא נמצא עיתוי מתאים ונכון למשהו יתרה מזו עם נפתח גם את לוח השנה ולא משנה כמה שנים קדימה לא נימצא עיתוי או זמן נכון למשהו.

אז חוזרים להתחלה , מה הוא זמן נכון לעשות משהו או מהו העיתוי הנכון למשהו.

הופכן מאחר שלא מצאנו זמן ועיתוי נכונים לכלום משמע שכל זמן וכל עיתוי הם  נכונים, משמע אם אנחנו רוצים לעשות משהו אז נעשה אותו כאן ועכשיו.  החשוב ביותר הוא שכל מה שכתבתי יהיה איתנו וילווה אותנו כל הזמן אנחנו הרוצים ליצור תוצאות נגרום להם כאן ועכשיו וכך ניצור דברים בלתי רגילים בזמנים בלתי רגילים עם תוצאות בלתי רגילות ופורצות דרך וכן יכול גם להיות כישלון בלתי רגיל אך זכרו מבלי לקחת סיכון לא יהיו כישלונות אך גם לא יהיו הצלחות...

כל הזכויות שמורות .   מנשה@ גור.

סליחה

    17                                                                                                              ינואר 10

מהי סליחה...למי אנחנו סולחים?

הסליחה במובן היום יומי של המילה , מתייחסת ליחסים בין בני אדם כאשר החוויה היא שמישהו נפגע, בזמן שלא התכוונו לפגוע בו,המילה הפכה להיות כל כך שגורה על לשוננו שהשימוש בה כל כך התרחב עד כי איבד כמעט מערכו ואנו מרבים להשתמש בה מול בני אדם שאין לנו כל יחסים איתם ואף לא מכירים אותם ולא עשינו שום דבר שיכול היה לפגוע בהם,כמו בפניה אל מישהו ,סלח לי מה השעה?

כאשר אני רוצה להבחן סליחה איני מתכוון למובן המקובל והשגור בפינו ביום יום.

הסליחה שאני רוצה לדבר עליה היא הסליחה לעצמנו על מנת להשלים דבר שלא שלם לנו ומעסיק אותנו לאורך זמן מנהל לנו את ההתנהלות היום יומית,מעסיק אותנו הרבה, כיצד לנקום באחר על זה שאנחנו אומרים שהוא פגע בנו ,אפרופו לאותו אדם אין שמץ של מושג שהוא פגע בנו,אבל יתרה מזאת,אותו אדם ממשיך לחיות את חייו כאילו דבר לא קרה ובזמן קצר בכלל שכח מהאירוע , אך עבורנו האירוע ממשיך לנהל לנו את החיים ימים שבועות חודשים ולעיתים גם שנים.

בכל התקופה שאנו לא סולחים ומתכננים איך לנקום באדם אנחנו אלה הלוגמים מכוס התרעלה שאנחנו מכינים לאותו אדם ואילו הוא אין לו צל של מושג על המלחמה המתנהלת נגדו.

אני יודע , כפי שכבר ראינו זאת בהבחנות אחרות אנחנו כל כך מאמינים בצדקנותנו שאיננו יכולים להסתכל על הדברים מנקודות מבט שונות .שסביר שנראה שם דברים שונים .אנחנו מפתחים דואליות עם הרצון לנקום עד כדי הנאה  מעצם ההתעסקות בנקמה.

לסלוח ולו על מיקרה חמור ביותר אין זה אומר שאנחנו מסכימים עם מה שקרה ואף לא מקבלים ,לא הופכים את המעשה ללגיטימי  ואין זה אומר שלא נפנה לרשויות החוק שיטפלו במעשה אם נדרשת התערבות משטרה.

הסליחה מיועדת עבורנו לסלוח לעצמנו על כך שכביכול הדבר קרה באשמתנו ואנחנו נתנו לזה לקרות ומאשימים עצמנו כמה לא היינו בסדר שנתנו לזה לקרות לנו, עכשיו לעשות את עצמנו לא בסדר זה בדיוק כמו לעשות אחרים לא בסדר זה מקטין אותם ומקטין אותנו ולא מאפשר לנו לפרוץ מהמעגל החוסם אותנו שאנחנו יצרנו סביב עצמנו.

סליחה היא גם שיחת השלמה לא השלמה של חזרה ליחסים אלה ליצור את הדבר שלם כמו להשלים מעגל עבור עצמנו על מנת שנוכל לוותר על  הכל ,לא שהדברים יעלמו הם יהיו שם כל החיים ,לוותר המשמעות לוותר על כך שהדברים ינהלו לנו את החיים ,אנחנו נוכל להמשיך להתקדם יחד עם הדברים ולא להעצר בגללם.

תחשבו על זה.. היה אירוע בחייכם נפגעתם עד עמקי נפשכם ותגובתכם קשה,

מטבעם של אירועים שהם נמשכים למישכי זמן קצרים בדרך כלל ומפסיקים. מי שגרם להם בכלל שוכח מזה ועם מה אנחנו נשארים ,לא עם האירוע אלה עם מה שאנחנו אמרנו לעצמנו על האירוע ועם הזמן אנחנו שוכחים מהאירוע וחיים את הפרשנות שלנו כאמת שקרתה לנו וקשה לנו לראות שזה בסך הכל משהו שאנחנו אמרנו. עכשיו עם פעם אמרנו על משהו X   האם בשלב אחר אנחנו יכולים להגיד על אותו הדבר Y  ודאי שכן אז תגידו  לעצמכם שזה Y והתייחסותכם תהיה ל-Y להמשך החיים והתוצאה תהיה פריצת דרך עבורכם.

מנשה גור

הכותב מומחה באמון ,אפשר לפנות בכל שאלה ,לא בטוח שתהיה תשובה אך תהיה התיחסות

Menasheg60@gmail.com

החיים הם העתיד אליו אנחנו חיים.

החיים הם העתיד שאליו אנחנו חיים.

 בפנינו הזדמנות ליצירה חדשה.. להשתחרר מכבלי העבר וליצור עתיד חדש, החיים הם מי שאנחנו כהוויה, ולא מה שאנחנו עושים ומה כבר יש שם!
 לרוב הנטייה , היא לחשוב שהעבר הוא שעיצב את מי שאנחנו, המציאות שונה,
מה שמעצב את מי שאנחנו הוא לא העבר שלנו אלה העתיד שלתוכו אנחנו חיים.
בואו נביט בדוגמה אחת שתמחיש לנו את ההבחנה הזאת.
 דמיינו שאתם הורה העומד לחתן את אחד הילדים שלכם בעוד שבוע , מה קורה לכם. אתם כבר פועלים במתאם לעתיד, ועסוקים בהכנות לחתונה ולכל הנדרש לשם כך. וכך גם הרגשות שלכם שהם במתאם לעתיד שלכם. כך הם כל החיים. חיינו מורכבים מאירועים ומתגובה לאירוע , אמירה של משהו על האירוע ,ומה קורה? האירוע חולף לו ועם הזמן אנחנו נשארים עם מה שאנחנו אמרנו על האירוע וזה הופך להיות עבורנו האמת והמציאות שלנו שאנחנו גוררים איתנו כל החיים לכל מקום ומאשימים את הנסיבות בגורלנו. מעט מוזר לא ,?
וניקח עוד דוגמה בילדותינו פנינו אל אבא בעת שצפע בטלוויזיה בתכנית שהוא מאד אוהב  ,וביקשנו ממנו שיקנה לנו כדורגל חדש לכבוד החג, והוא דחה אותנו באותו הרגע, ומה אנחנו אמרנו באותו  הרגע ,אבא לא אכפת לו ממני והוא לא אוהב אותי, עם השנים השיחה נשכחה ועם מה נשארנו עם האמירה שאבא לא אוהב אותנו ולא  אכפת לו מאיתנו וזה הופך להיות האמת עבורנו ואנחנו חיים את שארית חיינו שאנחנו לא שווים ולא אוהבים אותנו ,ומה היה שם באמת ?אבא היה עסוק וביקש לא להפריע לו באותו הרגע, אין זה אומר שאחרי התכנית לא יכולנו לבקש ממנו כל דבר ואף לקבלו. אבל אנחנו חיים חיים הזויים כי לא העזנו לשאול את אבא האם מה שאני חושב נכון.  עכשיו יש להבין שאמירה של ילד קטן על עצמו ועל האנשים הסובבים אותו מעצבת את את מי שהוא לשארית חייו. במהלך חיינו,אנו נוטים להתעלם מהעצמה-הנעלה שבנו. אנו שוכחים, שאנחנו כבר שלמים ומושלמים כמו שאנחנו וכמו שאנחנו לא . אך אנו מעדיפים להיות הקרבנות האולטימטיבים ומעדיפים שלא להיות נוכחים שחיינו הם יותר ממסע אקראי וחסר תוחלת. השתעבדותנו מבלי דעת לשגרה ולהשפעה של אמירת ילד קטן. ברגע שאנחנו יכולים לזהות את המקור למה שהפכנו להיות בחיינו
 .האם אותו אדם בבגרותו יכול להגיד על עצמו דבר אחר? ללא כל צל של ספק !.אז תומרו לעצמכם על עצמכם דברים שיצרו מציאות חדשה עבורכם בדיוק כפי שאתם רוצים ,מי שאתם זה תוצאה של מה שאתם אומרים לעצמכם על עצמכם ואין זו גזרה משמים או תוצאה של נסיבות ,גורלנו נתון בידינו. כי אנחנו המקור והגורם היחיד בחיינו ואם ניקח אחריות על כך אנחנו יכולים ליצור כל דבר שאנחנו רוצים עבורנו כהוויה. (זכרו אנחנו לא עוסקים בתחום העשיה או היש.) הדבר מחייב כמובן לקחת אחריות על חיינו ולא לתת לנסיבות לנהל את חיינו למרות שהנסיבות יהיו שם כל החיים. ואנו חיים כאילו הכל מובן מאליו ואין מה לעשות לגביו.
 האם זה נכון?והשאלה שלי האם כל בני האדם נולדו לתוך ההישגים שלהם ? התשובה היא לא רבתית ,אלה אנשים שלקחו אחריות על החיים שלהם קבעו לעצמם יעדים וחיו ופעלו במתאם ליעדים שקבעו לעצמם כל הזמן גם בעת כישלונות שוודאי חזרו ונישנו .אין הצלחות ללא כישלונות והאנשים המצליחים הם אלה שקמים וגדלים מכל נפילה ומכל כישלון .
נקודות שבר הם המקום הטוב ביותר לגדול ממנו ולהתקרב למטרה שהצבנו לעצמנו ולהצליח ואין זה משנה לאורך כמה זמן זה נדרש מאיתנו. לעתים חלקנו רץ לנסות לקבל ברכות מצדיקים כאלה או אחרים, או מתפתים לפנות לרבנים או העוסקים באוב ,זן דרך מצוינת לברוך מאחריות ולהאשים את כל העולם ובניו רק לא לקחת אחריות על חיינו וליצור את העתיד שאליו אנחנו רוצים לחיות ולפתוח בפנינו שפע של הזדמנויות לפריצות דרך איני אומר שזה ענין של מה בכך. וכאן אפשר להכניס לתמונה מאמן אחראי ומקצועי שיתמוך בנו לזהות את המקורות שמקבעים אותנו ולחקור לתוכם ולתת כלים שיאפשרו לכל אחד להשתמש בהם במתאם למטרות שהוא יצר עבור עצמו או במילים אחרות, וזו לא קלישאה. כל אחד יכול להצליח במקום שהוא יבחר להצליח. . איך זה עובד? זיהוי המקורת.. הצעד הראשון הוא שיחת חקירה לתוך מי שאנחנו וזיהוי המקור והגורם שעוצר אותנו. בפועל משמעות הדבר, חקירה מעמיקה לשם יצירת האני ולהיות נוכחים לאמירות שלנו ומעשים שלנו ולקלוט שזה מעשה שלנו ולא גזרה משמים ,אפרופו רבי עקיבא בשיעורי  התורה שלו  לתלמידיו למדם לשאול את השאלות הקשות ביותר בטענו שבשאלות חקשות טמונות תשובות חכמות לצמיחה .




                                           החיים הם כמו שדה -יש לחרוש בהם על מנת  לצמוח. 

 מתחילים את התהליך באיתור הדפוסים שהביאו אותנו לאמירות שלנו ואחר כך, "משתפים", במלים חופשיות את כל מי שבקרבנו .!). אחת הדרכים לעשות זאת, היא לחלק את החיים לתקופות שונות (ילדות, נעורים, בגרות מוקדמת, נישואין, קריירה, הורות, גיל העמידה וכו'). פותחים מחברת ועוברים על כל אחת מהתקופות. השאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא: "מה אמרתי על עצמי ומה למדתי מזה?" יתכן ונמצא את עצמנו שואלים "איך אני מרגיש/ה?" או "מי אשם/ה בזה?", שאלות אלו אינן רלוונטיות לתהליך ועלולות "לתקוע" אותנו. נתעלם מהן ונתרכז בשיעור שעברנו ובהבחנות שקיבלנו (תובנות) שהפקנו ממנו וויתור.. הצעד השני הוא הוויתור. הוויתור מאפשר לנו לתת לדברים להתקיים כפי שהם ומבלי שניתן להם לנהל לנו את החיים.  הוא מאפשר לנו להמשיך להתקדם מבלי שנעסוק בכך שהדברים הם נגדנו באופן אישי. הוויתור מאפשר לנו להחזיר את העבר שלנו לעבר שלנו לאן שהוא שייך ולהוציאו מתוך העתיד אליו אנחנו חיים שהוא יצירה שלנו. טרנספורמציה יצירה חדשה. ברגע שהחזרנו את העבר לעבר עם מה זה משאיר אותנו בעתיד? העתיד נשאר ריק,ומה אפשר ליצור בריק הזה ? כמו כל צייר אשר רוצה לצייר ציור חדש ,למה הוא נזקק? לפיסת בד חדשה נקיה לחלוטין שעליה הוא יכול לצייר ככל העולה על דעתו ,כך אנו יכולים ליצור לעצמנו כל עתיד שאנחנו רוצים  כהוויה. אין זה אומר שאתה יכול ליצור לעצמך מליון דולר בחשבון הבנק אבל אתה כן יכול ליצור לעצמך את התנאים ליצירת כסף. . הצעד השלישי הוא השינוי עצמו. שינוי זה צריך להיות אמיתי ולגרום לכך, שהדפוסים הישנים ייעלמו לאיטם. בסופו של דבר יגיע היום, בו לא נרצה לנהוג כפי שנהגנו בעבר, ממש כפי שכיום אין לנו עניין לנשוך חבר שמעצבן אותנו, כפי שנהגנו לעשות בגיל שנתיים. איך נשנה את הדפוסים שלנו? חכמים מתקופות שונות המליצו על כמה וכמה דרכים. אף לא אחת מהן אמורה להיות הדרך "האחת והיחידה". בחרו את הדרך המתאימה לכם ביותר. כשאתם מזהים את הדפוסים שגורמים לכם להיות מי שאתם כפי שאתם , רדו לעומקם ככל שתוכלו. למשל, אם אתם מגלים שכעס גורם לכם שוב ושוב לראות דברים בצורה מוטעית, ולהתחרט על כך, נסו ליישם את ההבחנה "שאני המקור והגורם היחיד בחיי "וכמה דפוסים בעייתיים, יתכן שתצטרכו לתרגל הרבה.. . . שיטה נוספת היא שיטתו של הרמב"ם – דמיון מודרך דמיינו את עצמכם ברגע של כישלון, שנובע מחוסר יכולתכם להתגבר על המגרעת שגורמת לקשיים בחייכם. כעת תארו לעצמכם שאתם מגיבים לאותה סיטואציה בצורה שונה לחלוטין. חשוב שתראו את שתי התמונות בעיני רוחכם, כך שהרגש, שמושפע מתמונות אלה, יהיה מעורב בתהליך לא פחות מהשכל. שאלו את עצמכם שאלה קריטית: כיון שהפער בין הדרך בה אני רוצה להגיב, והדרך בה אני מגיב הוא גדול כל כך, מה אני יכול לעשות כדי להקטין אותו? למשל, אם אני נוטה לצאת מכליי כשאנשים אחרים משבשים את ותכניותיי, אני יכול להחליט שלא משנה כמה אני כועס, אני לא הרים את קולי. אמנם בשלב זה עדיין לא התקרבתי לתגובה הנכונה, או לראיית הדברים בצורה נכונה, אך זהו הצעד הראשון בדרך. על צעדיכם להיות קטנים מספיק, כך שיהיו נוחים לביצוע, וגדולים מספיק כדי ליצור את השינוי. לאחר שהתרגלתם לצעד הראשון, הקפידו להמשיך לצעד השני. לכו על כל הקופה. למשל, אם הבעיה שלכם היא כעס, המטרה שלכם תהיה שלווה, ולא רק "שלא אתרגז". לשיטה זו שני יתרונות. ראשית: היא עובדת, ונדיר למצוא בה חזרה לדפוסים קודמים. שנית, אתם עובדים "הפוך", מה שמאפשר לכם שלא להתעמת ישירות עם ה"שדים" שלכם. "החיסרון" שבשיטה זו הוא, כפי שאתם יכולים לשער, הצורך במחויבות לטווח ארוך . שיטת החסידות – פניה ישירה לחברים . החודש האחרון בלוח השנה העברי – אלול, מכונה גם חודש החמלה והסליחה. בחודש זה אנו מסוגלים להתקרב לאלוקים יותר מבכל חודש אחר בשנה. בדומה, זהו גם הזמן המתאים ביותר, להתקרב לאנשים אחרים ולנהוג בהם בחמלה ובהבנה. מומלץ לנו להשתדל ולראות אותם, בדיוק כפי שהיינו רוצים שיראו אותנו, בעין טובה. זה הזמן לקחת אחריות על מעשינו לבקש סליחה מהאנשים בהם פגענו ובכך למלא את העולם בחסד ובחמלה,... . לכל אחד יש היכולת להצליח ולכל אחד יש את הזכות לאהוב ולהיות נאהב. לכל חברי ואוהבי.