החיים הם העתיד שאליו אנחנו חיים.
בפנינו הזדמנות ליצירה חדשה.. להשתחרר מכבלי העבר וליצור עתיד חדש, החיים הם מי שאנחנו כהוויה, ולא מה שאנחנו עושים ומה כבר יש שם!
לרוב הנטייה , היא לחשוב שהעבר הוא שעיצב את מי שאנחנו, המציאות שונה,
מה שמעצב את מי שאנחנו הוא לא העבר שלנו אלה העתיד שלתוכו אנחנו חיים.
בואו נביט בדוגמה אחת שתמחיש לנו את ההבחנה הזאת.
דמיינו שאתם הורה העומד לחתן את אחד הילדים שלכם בעוד שבוע , מה קורה לכם. אתם כבר פועלים במתאם לעתיד, ועסוקים בהכנות לחתונה ולכל הנדרש לשם כך. וכך גם הרגשות שלכם שהם במתאם לעתיד שלכם. כך הם כל החיים. חיינו מורכבים מאירועים ומתגובה לאירוע , אמירה של משהו על האירוע ,ומה קורה? האירוע חולף לו ועם הזמן אנחנו נשארים עם מה שאנחנו אמרנו על האירוע וזה הופך להיות עבורנו האמת והמציאות שלנו שאנחנו גוררים איתנו כל החיים לכל מקום ומאשימים את הנסיבות בגורלנו. מעט מוזר לא ,?
וניקח עוד דוגמה בילדותינו פנינו אל אבא בעת שצפע בטלוויזיה בתכנית שהוא מאד אוהב ,וביקשנו ממנו שיקנה לנו כדורגל חדש לכבוד החג, והוא דחה אותנו באותו הרגע, ומה אנחנו אמרנו באותו הרגע ,אבא לא אכפת לו ממני והוא לא אוהב אותי, עם השנים השיחה נשכחה ועם מה נשארנו עם האמירה שאבא לא אוהב אותנו ולא אכפת לו מאיתנו וזה הופך להיות האמת עבורנו ואנחנו חיים את שארית חיינו שאנחנו לא שווים ולא אוהבים אותנו ,ומה היה שם באמת ?אבא היה עסוק וביקש לא להפריע לו באותו הרגע, אין זה אומר שאחרי התכנית לא יכולנו לבקש ממנו כל דבר ואף לקבלו. אבל אנחנו חיים חיים הזויים כי לא העזנו לשאול את אבא האם מה שאני חושב נכון. עכשיו יש להבין שאמירה של ילד קטן על עצמו ועל האנשים הסובבים אותו מעצבת את את מי שהוא לשארית חייו. במהלך חיינו,אנו נוטים להתעלם מהעצמה-הנעלה שבנו. אנו שוכחים, שאנחנו כבר שלמים ומושלמים כמו שאנחנו וכמו שאנחנו לא . אך אנו מעדיפים להיות הקרבנות האולטימטיבים ומעדיפים שלא להיות נוכחים שחיינו הם יותר ממסע אקראי וחסר תוחלת. השתעבדותנו מבלי דעת לשגרה ולהשפעה של אמירת ילד קטן. ברגע שאנחנו יכולים לזהות את המקור למה שהפכנו להיות בחיינו
.האם אותו אדם בבגרותו יכול להגיד על עצמו דבר אחר? ללא כל צל של ספק !.אז תומרו לעצמכם על עצמכם דברים שיצרו מציאות חדשה עבורכם בדיוק כפי שאתם רוצים ,מי שאתם זה תוצאה של מה שאתם אומרים לעצמכם על עצמכם ואין זו גזרה משמים או תוצאה של נסיבות ,גורלנו נתון בידינו. כי אנחנו המקור והגורם היחיד בחיינו ואם ניקח אחריות על כך אנחנו יכולים ליצור כל דבר שאנחנו רוצים עבורנו כהוויה. (זכרו אנחנו לא עוסקים בתחום העשיה או היש.) הדבר מחייב כמובן לקחת אחריות על חיינו ולא לתת לנסיבות לנהל את חיינו למרות שהנסיבות יהיו שם כל החיים. ואנו חיים כאילו הכל מובן מאליו ואין מה לעשות לגביו.
האם זה נכון?והשאלה שלי האם כל בני האדם נולדו לתוך ההישגים שלהם ? התשובה היא לא רבתית ,אלה אנשים שלקחו אחריות על החיים שלהם קבעו לעצמם יעדים וחיו ופעלו במתאם ליעדים שקבעו לעצמם כל הזמן גם בעת כישלונות שוודאי חזרו ונישנו .אין הצלחות ללא כישלונות והאנשים המצליחים הם אלה שקמים וגדלים מכל נפילה ומכל כישלון .
נקודות שבר הם המקום הטוב ביותר לגדול ממנו ולהתקרב למטרה שהצבנו לעצמנו ולהצליח ואין זה משנה לאורך כמה זמן זה נדרש מאיתנו. לעתים חלקנו רץ לנסות לקבל ברכות מצדיקים כאלה או אחרים, או מתפתים לפנות לרבנים או העוסקים באוב ,זן דרך מצוינת לברוך מאחריות ולהאשים את כל העולם ובניו רק לא לקחת אחריות על חיינו וליצור את העתיד שאליו אנחנו רוצים לחיות ולפתוח בפנינו שפע של הזדמנויות לפריצות דרך איני אומר שזה ענין של מה בכך. וכאן אפשר להכניס לתמונה מאמן אחראי ומקצועי שיתמוך בנו לזהות את המקורות שמקבעים אותנו ולחקור לתוכם ולתת כלים שיאפשרו לכל אחד להשתמש בהם במתאם למטרות שהוא יצר עבור עצמו או במילים אחרות, וזו לא קלישאה. כל אחד יכול להצליח במקום שהוא יבחר להצליח. . איך זה עובד? זיהוי המקורת.. הצעד הראשון הוא שיחת חקירה לתוך מי שאנחנו וזיהוי המקור והגורם שעוצר אותנו. בפועל משמעות הדבר, חקירה מעמיקה לשם יצירת האני ולהיות נוכחים לאמירות שלנו ומעשים שלנו ולקלוט שזה מעשה שלנו ולא גזרה משמים ,אפרופו רבי עקיבא בשיעורי התורה שלו לתלמידיו למדם לשאול את השאלות הקשות ביותר בטענו שבשאלות חקשות טמונות תשובות חכמות לצמיחה .
החיים הם כמו שדה -יש לחרוש בהם על מנת לצמוח.
מתחילים את התהליך באיתור הדפוסים שהביאו אותנו לאמירות שלנו ואחר כך, "משתפים", במלים חופשיות את כל מי שבקרבנו .!). אחת הדרכים לעשות זאת, היא לחלק את החיים לתקופות שונות (ילדות, נעורים, בגרות מוקדמת, נישואין, קריירה, הורות, גיל העמידה וכו'). פותחים מחברת ועוברים על כל אחת מהתקופות. השאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא: "מה אמרתי על עצמי ומה למדתי מזה?" יתכן ונמצא את עצמנו שואלים "איך אני מרגיש/ה?" או "מי אשם/ה בזה?", שאלות אלו אינן רלוונטיות לתהליך ועלולות "לתקוע" אותנו. נתעלם מהן ונתרכז בשיעור שעברנו ובהבחנות שקיבלנו (תובנות) שהפקנו ממנו וויתור.. הצעד השני הוא הוויתור. הוויתור מאפשר לנו לתת לדברים להתקיים כפי שהם ומבלי שניתן להם לנהל לנו את החיים. הוא מאפשר לנו להמשיך להתקדם מבלי שנעסוק בכך שהדברים הם נגדנו באופן אישי. הוויתור מאפשר לנו להחזיר את העבר שלנו לעבר שלנו לאן שהוא שייך ולהוציאו מתוך העתיד אליו אנחנו חיים שהוא יצירה שלנו. טרנספורמציה יצירה חדשה. ברגע שהחזרנו את העבר לעבר עם מה זה משאיר אותנו בעתיד? העתיד נשאר ריק,ומה אפשר ליצור בריק הזה ? כמו כל צייר אשר רוצה לצייר ציור חדש ,למה הוא נזקק? לפיסת בד חדשה נקיה לחלוטין שעליה הוא יכול לצייר ככל העולה על דעתו ,כך אנו יכולים ליצור לעצמנו כל עתיד שאנחנו רוצים כהוויה. אין זה אומר שאתה יכול ליצור לעצמך מליון דולר בחשבון הבנק אבל אתה כן יכול ליצור לעצמך את התנאים ליצירת כסף. . הצעד השלישי הוא השינוי עצמו. שינוי זה צריך להיות אמיתי ולגרום לכך, שהדפוסים הישנים ייעלמו לאיטם. בסופו של דבר יגיע היום, בו לא נרצה לנהוג כפי שנהגנו בעבר, ממש כפי שכיום אין לנו עניין לנשוך חבר שמעצבן אותנו, כפי שנהגנו לעשות בגיל שנתיים. איך נשנה את הדפוסים שלנו? חכמים מתקופות שונות המליצו על כמה וכמה דרכים. אף לא אחת מהן אמורה להיות הדרך "האחת והיחידה". בחרו את הדרך המתאימה לכם ביותר. כשאתם מזהים את הדפוסים שגורמים לכם להיות מי שאתם כפי שאתם , רדו לעומקם ככל שתוכלו. למשל, אם אתם מגלים שכעס גורם לכם שוב ושוב לראות דברים בצורה מוטעית, ולהתחרט על כך, נסו ליישם את ההבחנה "שאני המקור והגורם היחיד בחיי "וכמה דפוסים בעייתיים, יתכן שתצטרכו לתרגל הרבה.. . . שיטה נוספת היא שיטתו של הרמב"ם – דמיון מודרך דמיינו את עצמכם ברגע של כישלון, שנובע מחוסר יכולתכם להתגבר על המגרעת שגורמת לקשיים בחייכם. כעת תארו לעצמכם שאתם מגיבים לאותה סיטואציה בצורה שונה לחלוטין. חשוב שתראו את שתי התמונות בעיני רוחכם, כך שהרגש, שמושפע מתמונות אלה, יהיה מעורב בתהליך לא פחות מהשכל. שאלו את עצמכם שאלה קריטית: כיון שהפער בין הדרך בה אני רוצה להגיב, והדרך בה אני מגיב הוא גדול כל כך, מה אני יכול לעשות כדי להקטין אותו? למשל, אם אני נוטה לצאת מכליי כשאנשים אחרים משבשים את ותכניותיי, אני יכול להחליט שלא משנה כמה אני כועס, אני לא הרים את קולי. אמנם בשלב זה עדיין לא התקרבתי לתגובה הנכונה, או לראיית הדברים בצורה נכונה, אך זהו הצעד הראשון בדרך. על צעדיכם להיות קטנים מספיק, כך שיהיו נוחים לביצוע, וגדולים מספיק כדי ליצור את השינוי. לאחר שהתרגלתם לצעד הראשון, הקפידו להמשיך לצעד השני. לכו על כל הקופה. למשל, אם הבעיה שלכם היא כעס, המטרה שלכם תהיה שלווה, ולא רק "שלא אתרגז". לשיטה זו שני יתרונות. ראשית: היא עובדת, ונדיר למצוא בה חזרה לדפוסים קודמים. שנית, אתם עובדים "הפוך", מה שמאפשר לכם שלא להתעמת ישירות עם ה"שדים" שלכם. "החיסרון" שבשיטה זו הוא, כפי שאתם יכולים לשער, הצורך במחויבות לטווח ארוך . שיטת החסידות – פניה ישירה לחברים . החודש האחרון בלוח השנה העברי – אלול, מכונה גם חודש החמלה והסליחה. בחודש זה אנו מסוגלים להתקרב לאלוקים יותר מבכל חודש אחר בשנה. בדומה, זהו גם הזמן המתאים ביותר, להתקרב לאנשים אחרים ולנהוג בהם בחמלה ובהבנה. מומלץ לנו להשתדל ולראות אותם, בדיוק כפי שהיינו רוצים שיראו אותנו, בעין טובה. זה הזמן לקחת אחריות על מעשינו לבקש סליחה מהאנשים בהם פגענו ובכך למלא את העולם בחסד ובחמלה,... . לכל אחד יש היכולת להצליח ולכל אחד יש את הזכות לאהוב ולהיות נאהב. לכל חברי ואוהבי.
לרוב הנטייה , היא לחשוב שהעבר הוא שעיצב את מי שאנחנו, המציאות שונה,
מה שמעצב את מי שאנחנו הוא לא העבר שלנו אלה העתיד שלתוכו אנחנו חיים.
בואו נביט בדוגמה אחת שתמחיש לנו את ההבחנה הזאת.
דמיינו שאתם הורה העומד לחתן את אחד הילדים שלכם בעוד שבוע , מה קורה לכם. אתם כבר פועלים במתאם לעתיד, ועסוקים בהכנות לחתונה ולכל הנדרש לשם כך. וכך גם הרגשות שלכם שהם במתאם לעתיד שלכם. כך הם כל החיים. חיינו מורכבים מאירועים ומתגובה לאירוע , אמירה של משהו על האירוע ,ומה קורה? האירוע חולף לו ועם הזמן אנחנו נשארים עם מה שאנחנו אמרנו על האירוע וזה הופך להיות עבורנו האמת והמציאות שלנו שאנחנו גוררים איתנו כל החיים לכל מקום ומאשימים את הנסיבות בגורלנו. מעט מוזר לא ,?
וניקח עוד דוגמה בילדותינו פנינו אל אבא בעת שצפע בטלוויזיה בתכנית שהוא מאד אוהב ,וביקשנו ממנו שיקנה לנו כדורגל חדש לכבוד החג, והוא דחה אותנו באותו הרגע, ומה אנחנו אמרנו באותו הרגע ,אבא לא אכפת לו ממני והוא לא אוהב אותי, עם השנים השיחה נשכחה ועם מה נשארנו עם האמירה שאבא לא אוהב אותנו ולא אכפת לו מאיתנו וזה הופך להיות האמת עבורנו ואנחנו חיים את שארית חיינו שאנחנו לא שווים ולא אוהבים אותנו ,ומה היה שם באמת ?אבא היה עסוק וביקש לא להפריע לו באותו הרגע, אין זה אומר שאחרי התכנית לא יכולנו לבקש ממנו כל דבר ואף לקבלו. אבל אנחנו חיים חיים הזויים כי לא העזנו לשאול את אבא האם מה שאני חושב נכון. עכשיו יש להבין שאמירה של ילד קטן על עצמו ועל האנשים הסובבים אותו מעצבת את את מי שהוא לשארית חייו. במהלך חיינו,אנו נוטים להתעלם מהעצמה-הנעלה שבנו. אנו שוכחים, שאנחנו כבר שלמים ומושלמים כמו שאנחנו וכמו שאנחנו לא . אך אנו מעדיפים להיות הקרבנות האולטימטיבים ומעדיפים שלא להיות נוכחים שחיינו הם יותר ממסע אקראי וחסר תוחלת. השתעבדותנו מבלי דעת לשגרה ולהשפעה של אמירת ילד קטן. ברגע שאנחנו יכולים לזהות את המקור למה שהפכנו להיות בחיינו
.האם אותו אדם בבגרותו יכול להגיד על עצמו דבר אחר? ללא כל צל של ספק !.אז תומרו לעצמכם על עצמכם דברים שיצרו מציאות חדשה עבורכם בדיוק כפי שאתם רוצים ,מי שאתם זה תוצאה של מה שאתם אומרים לעצמכם על עצמכם ואין זו גזרה משמים או תוצאה של נסיבות ,גורלנו נתון בידינו. כי אנחנו המקור והגורם היחיד בחיינו ואם ניקח אחריות על כך אנחנו יכולים ליצור כל דבר שאנחנו רוצים עבורנו כהוויה. (זכרו אנחנו לא עוסקים בתחום העשיה או היש.) הדבר מחייב כמובן לקחת אחריות על חיינו ולא לתת לנסיבות לנהל את חיינו למרות שהנסיבות יהיו שם כל החיים. ואנו חיים כאילו הכל מובן מאליו ואין מה לעשות לגביו.
האם זה נכון?והשאלה שלי האם כל בני האדם נולדו לתוך ההישגים שלהם ? התשובה היא לא רבתית ,אלה אנשים שלקחו אחריות על החיים שלהם קבעו לעצמם יעדים וחיו ופעלו במתאם ליעדים שקבעו לעצמם כל הזמן גם בעת כישלונות שוודאי חזרו ונישנו .אין הצלחות ללא כישלונות והאנשים המצליחים הם אלה שקמים וגדלים מכל נפילה ומכל כישלון .
נקודות שבר הם המקום הטוב ביותר לגדול ממנו ולהתקרב למטרה שהצבנו לעצמנו ולהצליח ואין זה משנה לאורך כמה זמן זה נדרש מאיתנו. לעתים חלקנו רץ לנסות לקבל ברכות מצדיקים כאלה או אחרים, או מתפתים לפנות לרבנים או העוסקים באוב ,זן דרך מצוינת לברוך מאחריות ולהאשים את כל העולם ובניו רק לא לקחת אחריות על חיינו וליצור את העתיד שאליו אנחנו רוצים לחיות ולפתוח בפנינו שפע של הזדמנויות לפריצות דרך איני אומר שזה ענין של מה בכך. וכאן אפשר להכניס לתמונה מאמן אחראי ומקצועי שיתמוך בנו לזהות את המקורות שמקבעים אותנו ולחקור לתוכם ולתת כלים שיאפשרו לכל אחד להשתמש בהם במתאם למטרות שהוא יצר עבור עצמו או במילים אחרות, וזו לא קלישאה. כל אחד יכול להצליח במקום שהוא יבחר להצליח. . איך זה עובד? זיהוי המקורת.. הצעד הראשון הוא שיחת חקירה לתוך מי שאנחנו וזיהוי המקור והגורם שעוצר אותנו. בפועל משמעות הדבר, חקירה מעמיקה לשם יצירת האני ולהיות נוכחים לאמירות שלנו ומעשים שלנו ולקלוט שזה מעשה שלנו ולא גזרה משמים ,אפרופו רבי עקיבא בשיעורי התורה שלו לתלמידיו למדם לשאול את השאלות הקשות ביותר בטענו שבשאלות חקשות טמונות תשובות חכמות לצמיחה .
החיים הם כמו שדה -יש לחרוש בהם על מנת לצמוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה