מגפת הדחינות

 

 

על מגפת הדחינות – כל אותם "דברים שאנחנו מאד רוצים להגיע אליהם, ואיכשהו אף פעם לא מגיעים אליהם.".

לפני כמה שבועות פתחתי את העיתון במדור מכתבי הקוראים, והמכתב הבא צד את עיני: הכותבת מספרת שעכשיו, בעת כתיבת המכתב, היא סיימה לשבת שבעה על אמא שלה. הפטירה היתה די פתאומית והאבל כבד. אבל יותר ממה שקשַה הייתה תחושת הפרידה, היא מציינת, קשה הייתה תחושת ההחמצה. רק אחרי שאמא שלה הסתלקה מן העולם היא קלטה שהיא לא ביקרה אותה מספיק, לא הקשיבה לה מספיק בשנותיה האחרונות, אולי גם לא חקרה אותה על עברה, וכעת – תחושת ההחמצה והכאב גדולה מאד. "את אמא שלי כבר אבדתי" היא מסיימת – "אבל אולי אנשים אחרים יתעוררו מהמכתב הזה ולא יזַכרו, כמוני, כשזה כבר מאוחר מדי".

המכתב הזה מתאר בצורה חדה מאוד וטראגית לאן שדחינות, שנובעת מתום לב, יכולה להוביל אותנו. אבל מה לעשות שהרבה פעמים אנחנו נזכרים לעשות, או לכל הפחות נזכרים להצטער, אחרי שכבר מאוחר מדי?

וזה לא רק בביקורי הורים או סבתות. בקטגוריה הזו, קטגורית ה"דברים שאנחנו מאד רוצים להגיע אליהם ואיכשהו אף פעם לא מגיעים אליהם", כלולים הרבה דברים, כל אחד ומה שהוא בוחר (או יותר נכון לא בוחר...) להכניס לתוכה.

בחיים התובעניים שלנו, לא פלא שהרבה דברים "נופלים בין הכיסאות"

בספר שקראתי לאחרונה על דחיינות מתארת הסופרת את הדחיינות כ"מגיפה עולמית", וזה לא מפתיע. בחיים התובעניים שלנו, כשכל אחד אמור לחלוש על תפקידים של עשרה אנשים בערך, לא פלא שהרבה דברים "נופלים בין הכיסאות". לכולנו יש מחויבויות או רצונות, שאיכשהו נגמר לו עוד שבוע ו-הופס! הם שוב לא הגיעו לידי מימוש!

למשל: קביעת תור לביקורת שנתית אצל רופא השיניים, שזוכה בדרך כלל לראות אותנו אחרי שאנחנו כבר 'מטפסים על הקירות' מרוב כאבים; כמה קילוגרמים עודפים שאנחנו לא מצליחים להוריד בשום אופן – ובכלל זה גם להירשם למכון כושר ולהתמיד בביקורים בו יותר משבועיים; כל מיני רעיונות מבריקים להרוויח כסף בדרך קלה וגאונית שאנחנו נזכרים בהם כשאנחנו מגלים שהשכן שלנו (שכמובן 'היה הרבה פחות מוכשר מאיתנו ביסודי...') מרוויח כסף נקי מכל מיני פטנטים שהוא המציא, אבל

 

 

 בשונה מאיתנו – גם טרח ליישם אותם בשטח, ולרשום אותם על שמו; כל מיני ארונות "עשה זאת בעצמך" מותחלים שמחכים בכל מיני מחסנים שמישהו יגאל אותם...

ועוד אינספור דברים שפשוט מחכים שנעשה אותם סוף סוף!

קביעת סדרי עדיפויות

משל מפורסם מספר על פרופסור שביום הראשון ללימודים כינס את הסטודנטים שבפקולטה שלו, כשלפניו על השולחן צנצנת זכוכית. הוא הרים מתחת לשולחן שק גדוש באבנים גדולות שאותן הניח בתוך הצנצנת.

"הצנצנת מלאה?" שאל את הקבוצה המלומדת שלפניו.

"כן", בחדר שררה תמימות דעים.

כעת הרים הפרופסור שק נוסף מלא בחצץ, וגם אותו שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את החללים הריקים שבין האבנים.

"הצנצנת מלאה?" חקר בשנית.

כעת כבר ניכרו ספקות על פני חלק מהצופים, אבל עדיין התשובה הרווחת הייתה "כן!"

אז הרים הפרופסור שק מלא בחול, ומילא את החללים הזעירים שבין האבנים הגדולות לחצץ.

הפרופסור סיכם:, "אילו הייתי ממלא תחילה את הצנצנת בחצץ או בחול, לא היה נותר בה מקום לאבנים הגדולות! – וכך בדיוק צריכה להיות ההתייחסות שלנו לניהול הזמן. את כל המחויבויות הממלאות את סדר היום שלנו ניתן לחלק להרבה רבדים, כולם חשובים אבל בדירוג שונה. האבנים גדולות מסמלות את הדברים החשובים ביותר בחיינו כמו משפחה, ערכים וצמיחה אישית, והחצץ והחול את החלקים הפחות חשובים. אם לא נכניס את האבנים הגדולות ראשונות, לעולם לא נצליח להכניסן אחר כך. אם נמלא את חיינו בדברים הקטנים, לעולם לא יישאר לנו זמן עבור הדברים הגדולים והחשובים באמת. אם לא נפעיל סדר עדיפויות נכון, נגלה בסוף היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – בסוף החיים, שהצנצנת שלנו מלאה באבני חצץ וחול, אבל לא נותר בה מקום לאבנים הגדולות, והעיקריות!" (לחצו כאן כדי לצפות בסרטון "אבני החיים").

לאחרונה, אחרי תסכולים חוזרים ונשנים על אי ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל הזה וניסיתי ליישמו

 

.

רשמתי על דף את כל הדברים אותם אני עושה במהלך השבוע, וסיווגתי אותם לפי רמות חשיבות, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה'מועדפים' האישית שלי נמצאים בעיקר

דברים ששייכים למחלקת החול או החצץ – מחלקת ה"לא חשוב" או "לא חשוב בכלל", ואיכשהו הרבה אבנים גדולות מתפספסות...

אחרי שקבעתי לי סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים לי ביותר, הפתיע אותי מאד לגלות שעם קצת מחשבה, ארגון וסדר בראש (או ביומן העבודה...) אפשר להגיע לתוצאות מדהימות תוך זמן קצר. הספקתי מאז לעשות כמה צעדים משמעותיים בעבודה לתואר הראשון שלי, ששיוועה ליחס זמן ממושך, לרדת לביקור בביתם של הדיירים החדשים (שנה אחרי שהם התאכלסו בבנין שלנו!), לקנות מדפסת שחלמתי עליה בערך שנה (הקניה לקחה לי משהו כמו שעה. שיטוט קצר באתרי הקניות האינטרנט – ולהזמין!) וגם לכתוב עוד מאמר!

היום בדור הקואצ'רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון זמן והיועצים שלהם עצמם... אנחנו שוכחים לפעמים שגם אנחנו יכולים להיות 'מיני קואצ'רים' של עצמנו. לשבת, לחשוב, ולבדוק איפה התכנון היומיומי שלנו לקוי (או שלא! ואז רק ללחוץ על "שמור"!), ולנסות לעשות שינוי, קטן. להיזכר בשאלה הנצחית של "מה תרצה להיות כשתהיה גדול", ולבדוק כמה אנחנו מממשים אותה. לבדוק מה מידת הסיפוק שלנו בקשרים החברתיים, במקום העבודה, בינינו לבין עצמנו, ברמת הצמיחה האישית – ואולי פשוט להעיף מבט על ערמות הניירת שמאיימות להטביע אותנו, ללחוץ על "רענן בסיס נתונים", והחשוב מכל – לעשות!

התמדה

היתרון היחיד אולי בבניית תוכנית פעולה עם מאמן אישי היא, שאנחנו יודעים שבעוד שבוע או שבועיים נצטרך להיפגש איתו, לדבר איתו ולהגיע עם תוצאות בשטח. מה שמחייב אותנו לקום מהכסא, ולזוז!

לכן, כדאי לקבוע לעצמנו כל מיני דברים קטנים שיכריחו אותנו לעבוד:

לספר על השינוי שאתם מתכננים לחצי עולם, עד שלא יהיה לכם נעים לא לעשות אותו.

לעשות אותו בשיתוף עם חבר או עם הבן/בת זוג, מה שיחייב אתכם, בדיוק כמו עם מאמן אישי, להראות תוצאות בשטח

 

.

להתחייב על סכום מסוים של כסף, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך עד זמן מסוים, תצטרכו לתת אותו לצדקה או למשהו דומה.

לאחרונה שמעתי על מישהו שבחר בדרך האחרונה בצורה קיצונית. אחרי שהוא ניתח עם עצמו כמה צעדים אישיים שהוא רוצה להגיע אליהם תקופה ארוכה ולא מצליח, הוא סיכם עם חברו הטוב שהוא כותב לפקודתו צ'ק על סך 500 ₪ (סכום לא מועט בשבילו...) וחוזה בו הוא פרט את הצעדים אותם הוא רוצה להשיג בחודש הקרוב (אלו היו בעיקר צעדים שקשורים למימוש הפוטנציאל הרוחני שלו). צעדים משמעותיים אבל סבירים וברי מימוש בהתאם למידת היכולת שלו.

הצ'ק, האמיתי והחתום, שכב אצל חברו במגירה למעלה מחודש, עד ש'בעל השינוי' התקשר להודיע שאפשר לזרוק אותו לפח. הוא עמד בכל הדרישות שהציב לעצמו (ואלו לא היו דרישות קלות!).

הידיעה שסכום נכבד מהחשבון הפרטי שלו יעבור לחבר שלו אם הוא לא יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה אותו להיות עקבי ולהתמיד בתהליך השינוי.

הוא אמנם לא חי מאז באושר ובעושר עד עצם היום הזה... אבל הוא בהחלט בכיוון! והכול כתוצאה מקצת רצון, מחשבה ומעשה.

בהצלחה!

 

 

 

טרנספורמציה או תירוצים ??

[ הצלחה או כישלון.טרנספורמציה . ]

בתגובה לפוסט של "ישראבנד" המציג עצמו כמאמן אישי , בקפה דמרקר.ואפילו פוחד לחשוף את פרטיו המלאים והאמיתיים!! ואגב זה נכון לכל איש מקצוע שאינו חושף בפומבי את פרטיו, המאפשרים לעמוד על עומק מקצועיותו..רבותי קורס של ארבעה חודשים אינו מקנה שום כלים לאימון המפיק באמת תוצאות ספציפיות מדידות .אימון הוא לא רק כמה אבחנות .בסיסיות.
 מעבר לכך שקורסים הניתנים ע"י שרלטנים שעברו קורס והם כבר פותחים מרכז לקורסים לאימון אישי ללא כל רקע מקצועי מתאים וללא שום תוכנית תאורטית מוכחת שמפיקה תוצאות ספציפיות לאורך זמן ,אימון אינו על מה טוב יותר, או על מה נכון יותר אימון הוא על מה עובד למאומן או לא עובד למאומן.
ראשית איני מסכים עם קביעתך הסתמית שרבים לא ישאלו עצמם שאלות לגבי העתיד שלהם..אז לתשומת לבך"מי שאתה בהווה זה העתיד שאתה חי לתוכו."
צא וחשוב. שינו י מהו? עוד מאותו הדבר.!! כשעושים עוד מאותו הדבר התוצאה היא מה שכבר יש לך..תיצור משהו חדש על מנת להפיק תוצאות חדשות שאתה אמרת שאתה רוצה לחייך.. לא כל רעיון טוב  הוא אפקטיבי ליצירת תוצאות, גם עם הוא נראה לנו מדהים.
בחיים .אין סודות "הסוד"מונח שנלקח מתורת הזן והוצא מהקשרו. ואיו נוסחאות לכלום בחיים כל אדם יוצר תוצאות בדרך שונה .לא כל מה שטוב לך טוב לשני ,אלה עם אתה מאחז עיניים..החיים הם סה"כ נקודת מבט .והשאר אשליות בגרוש...החיים פשוטים ואין בהם כל מסטיקה או רוחניות ,מושגים סתמיים שאנשי דת ברמה הנמוכה החדירו כטרנד לשוק למען בצע כסף..או שטויות אחרות
כל אדם יוצר את עולמו ..ע"פ נקודת המבט שלו על החיים ומי הוא ביחס לתחומים השונים בחייו. ולכל הקוראים,המלצתי היא היא להזהר מליפול למלכודות דבש של שרלטנים עם כיפה או בלי כיפה .כל אחד הפך להיות ממציא שיטות אימון .
יומיים בתחום ויש לו את סוד החיים. הסוד היחידי שיש לשרלטנים הוא סוד גזילת הכספים...זכרו אבחנה בסיסית אחת "אנחנו המקור והגורם היחיד בחיינו""בכל פעם שמישהו בא לבחון תחום בחייו שלא עובד לו יתחיל באבחנה הזו.
כל מי שנפשו חפצה, להגיב, להתיחס להוסיף ,אשמח לשמוע  כל הפרטים נמצאים בפרופיל ..

שינוי או טרנספורמציה?

הדרך הטובה ביותר לגרום לשינוי אצל אדם אחר/טרנספורמציה.

אחת השאלות הנשאלות לעיתים קרובות בסמינרים אותם אני מעביר לעובדי חברות גדולות אינה כיצד יכול המשתתף לחולל שינוי בחייו הוא אלא כיצד הוא יכול לגרום לאנשים סביבו להביא את השינוי בו הוא מעוניין. רגע האמת בחיינו מתרחש כשאנחנו מבינים שאיננו רואים את העולם כפי שהוא באמת, אלא שראייתנו את העולם נעשית דרך העיניים שלנו והדרך הטובה ביותר לשנות אדם אחר היא להתחיל בשינוי בתוך עצמנו. כשאתם עובדים על עצמכם מבפנים ומגלים את כל האמונות, הפחדים וההנחות המגבילים אתכם ואשר מונעים מכם לצמוח (ולאחר מכן מקבלים את האומץ להחליף אותן באמונות והנחות מתאימות יותר), העולם סביבכם ישתנה כמעט באורח פלא. אתם תראו את העולם דרך זוג חדש של עיניים ותופתעו לראות עד כמה העולם סביבכם השתנה, כמעט בן-לילה. לאמיתו של דבר, העולם שלכם לא השתנה, אלא שאתם – בדרך בה אתם תופסים אותו – עברתם שינוי.

אי אפשר ללמד מנהיגות, אפשר רק לעצב אותה. והדרך הטובה ביותר לשנות את חייהם של אנשים אחרים ולהמריץ אותם להפוך לאנשים הטובים ביותר שביכולתם להיות היא באמצעות דוגמא אישית. הצמיחה כבן אדם וההתפתחות לקראת האדם הנעלה ביותר שביכולתכם להיות דורשת מכם קבלת אחריות מלאה על נסיבות חייכם. האשמת אחרים בכל מה שאינכם אוהבים בחייכם אינה אלא מציאת תירוץ לעצמכם. אתם מגיעים לעוצמה הגבוהה ביותר שלכם כאדם כשאתם מכירים בכך שהדרך היחידה לשנות את הנסיבות תהיה כאשר אתם תשתנו. וככל שתצמחו ותהיו חכמים יותר וככל שתממשו את האדם שאותו נועדתם להיות, כך תראינה הנסיבות החיצוניות כמשתנות באורח פלא.

להלן ארבע שיטות בהן תוכלו להשתמש כדי להביא לשינוי אותו אתם משתוקקים לראות בעולם יותר מכל:

1.       הבינו שאין כל מציאות אובייקטיבית אלא רק מציאות סובייקטיבית. במילים אחרות, אנו רואים את העולם באמצעות מערכת הפילטרים האישית שלנו ופילטרים אלה צבועים בהיסטוריה האישית שלנו (ועל ידי המורשת הרגשית שלנו). לדוגמא, חוויות הילדות שלנו, החוויות אותן צברנו כמבוגרים, ההשפעות שלנו, הספרים שאותם קראנו והאנשים איתם אנו מתרועעים מצטרפים כולם יחד כדי ליצור את העדשה דרכה אנחנו רואים את העולם. תפקידו של כל בן אדם הוא לחשוב מדי פעם על אופיים של הפילטרים דרכם אנו רואים את העולם ולהבטיח כי נתבונן באמת. אם הראייה שלנו מוסטת ולא-מדויקת, אנו צריכים להתחיל בעבודה הפנימית שלנו, לנקות את העדשות ולחזור לנקודת המבט האמיתית שלנו.

2.       הפסיקו למלא את תפקיד הקורבן. רבים מאיתנו נקלעים לתפקיד הקורבן ולעולם לא יוצאים ממנו משום שהוא הופך להיות חלק מהזהות שלנו. כולנו מכירים אנשים האוהבים להפנות אצבע מאשימה כלפי אחרים ולומר "הם עשו לי את זה" או "הגעתי למצב הזה בגלל הבוס שלי, או בגלל בן הזוג שלי או בגלל הכלכלה". האמת היא שכל אחד מאיתנו תוכנת לשלוט בגורלו שלו. לכל אחד ואחת מאיתנו יש את הכוח להתעלות מעבר לנסיבות הנוכחיות שלנו ולהביא את החלומות של הדמיון שלנו לתוך המציאות הנוכחית שלנו. כל שעלינו לעשות הוא רק להתבונן בחייהם של מנהיגים כמו מהטמה גאנדי, נלסון מנדלה, תומס אדיסון, אופרה ווינפרי והאם תרזה כדי לראות דוגמאות מוחשיות לכך.

3.       גלו, חקרו ותקנו באופן קבוע. בחינה-עצמית הינה תהליך תלת-שלבי: ראשית, אתם חייבים לגלות כיצד אתם מבנים את חייכם. זה כולל הכרה וזיהוי של נקודות החוזק והחולשה שלכם והקביעה אלו מן הדברים אתם עושים נכון ובאלו אתם טועים. החלק השני של התהליך הוא בדיקת הראיות העולות לפניכם. נתחו אותן והניחו להן לפעפע בתוך התודעה שלכם. לבסוף, אנו חייבים לרדת עמוק לתוך עצמנו ולמצוא את האומץ לתקן את ההתנהגויות המגבילות שלנו. רבים מאיתנו משחקים ב'ראש קטן' בחייהם ומתעוררים רק בשנות הדמדומים להבנה מה היינו יכולים להיות. לכל אחד ואחת מאיתנו יש פוטנציאל אדיר להוסיף ערך לעולם ולשפר את עצמנו בתוך כך. רבים מאיתנו ויתרו על החיים שדמיינו כי היו יכולים להיות לנו כשהיינו צעירים יותר. מכל מקום, הזמן לשינוי הוא עכשיו. ואם לא עכשיו, אימתי?

4.       הבינו כי התכונות השליליות אותן אתם רואים אצל האחרים הינן לרוב השתקפות של האני העמוק ביותר שלנו. נקודה זו מרתקת אותי במיוחד: לו היית אדם מפותח וממומש באופן מושלם שאינו יכול לחוש אלא אהבה לכל בני האדם האחרים, יהיה זה בלתי אפשרי בשבילך לראות משהו שאינו אלא השלמוּת של כל האנשים סביבך. אחת האמיתות האוניברסליות של שליטה עצמית היא שככל שאתה או את לומדים להכיר את עצמכם טוב יותר וכתוצאה מכך לכבד את עצמכם, כך אתם מסוגלים לראות טוב יותר את התמימות והאור בכל אותם אנשים המקיפים אתכם, אשר קודם לכן האמנתם כי הם רעים, קטנוניים או כועסים. העובדה שאתם מוצאים בהם תכונות שליליות הינה ברוב המקרים השתקפות של התכונות השליליות אותן צריך לתקן בתוככם. במבט ראשון, קשה להפנים את החשיבה הזאת, אולם אם תבינו אותו במלואו, תוכלו לצאת לדרך המובילה לבריאת האני הטוב ביותר שלכם.