מנהיגות או שליטה?

                                                                                                           1 ינואר  2010 .

לכולנו שנה של מימוש עצמי .ומנהיגות ראויה.

הדרך שלנו להיות./מנהיגות מה הם?

" למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת,

   רק כאשר הוא עומד להושיט לו יד להתרומם."

מהטמא גאנדי המנהיג הדגול בעולם המתקדם ,לא היה זקוק לזעוק בראש חוצות כמה הוא טוב והאחרים לא טובים.

לרוב אני מעדיף להתחיל אבחנה במה שהיא לא ,אך הפעם אני הולך להשתמש בדוגמא חיה המלווה אותנו מספר שנים למה שמנהיגות היא לא "שאול מופז" שאול מופז ממחיש בעוצמה רבה מה היא לא מנהיגות.מנהיג הוא לא אדם המקטין את כולם סביבו ומותח חזה וזועק ראו כמה טוב אני ובשל כך תבחרו בי.-שום ראיון רטורי במדיה (טלוויזיה-עיתונות). לא תיצור כלום .לא משנה כמה האדם יצעק וישתמש בסופרלטיבים לטעון שהוא הוא יביא את הגאולה ויוציא הרבה אוויר חם מהפה

כאשר אין כל מתאם בין דבריו לבין מעשיו.

המאבק המתרחש קבל עם ועדה מצידו של מופז מלמדת עד כמה הוא חסר בטחון ואינו סומך על עצמו ,כאשר מנהיג אינו סומך על עצמו אינו יכול לסמוך על אף אחד דבר המלמד על כך שהאיש

אינדיבידואליסט ואדם שלא ישתף אפ אחד בכלום רק בשביל להוכיח כמה הוא טוב וזה מתכון בטוח לכישלון,כל מה שמופז מחפש כנראה זה שררה שלטון ושליטה באחרים.הוא לא ההולך לתרום לקהילה הגדולה מדינת ישראל הוא יתרום לעצמו.

מהי מנהיגות.

מנהיגות מתחילה בלקיחת אחריות מלאה על עצמנו ועל הקהילה שלנו תוך עשייה והובלה ושיתוף

כולם מנהיגות היא לא לנהל משהו מנהיגות היא ליזום ליצור תוצאות ספציפיות מדידות.

מנהיגות היא להעצים להגדיל  כל פרט הבא איתו במגע וכל פרט בקהילה שלו.

מנהיג קובע יעדים מעל הרף המקובל יוצר תוכנית עבודה רותם את כולם ליעדים שקבע יוצר תוכנית ועובד את התוכנית.

מנהיגות היא מוצר הקם מתוך ההוויה שלנו ,אף מנהיג אמיתי לא עבר שום אוניברסיטה או מכללה למנהיגות ,מנהיגות היא תוצר של מעורבות ,שייכות,אכפתיות ואחריות על עצמך ועל כל הקהילה.

מנהיגות אינה רטוריקה היא רתימת הקהילה למטרות שמשרתות את הקהילה בכללותה ע"י יצירת מחויבות  כיוון ברור וחד שקיפות באידאה   ובחזון הגלוי כאשר המטרה ברורה לכל וכל הפעולות הם נגזרת להשגת המטרה מהמטרה  המשרתת את הקהילה ולמענה בלבד ללא דרישות כאלה או אחרות עבור המנהיג.

 ממנהיג יש שתי דרישות בלבד: האחת היא להשלים עם העובדה שדרגה בכירה אינה מעניקה זכויות יתר, אלא מטילה אחריות. השנייה – שתפקידו ליצור התאמה בין מעשים למילים, בין התנהגות, אמונות וערכים מוצהרים – יושרה – יושר אישי"

מנהיג אינו צריך לדעת לתת תשובות נכונות לכל דבר ,מנהיג צריך לדעת לשאול את השאלות הקשות ביותר ולקל תשובות טובות מאחרים ולהשתמש בהם .

כל הזכויות שמורות @מנשה גור.

ימים רבים חלמתי .

מה יכולתי לומר בלי לגעת בך גלעד?
אל מי יכולתי לפנות בלא גשם ?
לכן מעודי לא הייתי במקום שהייתי,
לא הפלגתי אלא בחזרה.
ומן בית התפילה לא נצרתי.
לא דיוקן ולא דמות עם קצוות שער,
ניסיתי להניח את אבן אמונתי במו ידי.
בצלילות דעת,בקלות דעת ,ובלי דעת.
בפראות ובמתינות ומלא כלום ,כל שעה
נגעתי ,לא נגעתי במשאלה.!!

וכשמעתי את אשר שמעתי ,נגעתי באדמה ובבוץ לחוש את ביתי.
רק שפשטה שקיפות בכל ,ידעתי שלווה.
מקהלה שתוקה יותר מן השתיקה.
צליל של ירח ,משהו כמוס ,כתובות של גיר .

זה ליל הבשורה ,אוכלוסיה העמקה הנעדרת .פועמת ,
גולשת על שמות בנה .

לילה ,שם הירח,מולדת,ורד ,זר אילסרים!
זה אתה???....

ליצור את החיים עובדים עבורנו...

ליצור את החיים עובדים עבורנו...

בעולם  שהמציאות והחיים  עטופים בנסיבות  , השיטות של אתמול  אינן אפקטיביות עוד.

האפקטיביות שלנו, קשורה בקשר ישיר ליכולת שלנו ,להגדיר בבהירות  את המטרה,או את התחום בחיים שאינו עובד לנו , או לא עובד כפי שהיינו רוצים שיעבוד ,  ,להתרכז במטרה ,ליצור תכנית  עבודה ,המכילה סעיף תקלות,תוכנית עם סעיף תקלות גדול ,יש לחזור ולהטמיע את התקלות בתכנית., ולעבוד את התכנית. . מבלי להתחשב בנסיבות .ולבדוק תדיר את רלונטיות  המטרה.

לפעול מתוך שלמות עם עצמכם ועם המטרות שהצבתם לעצמכם.

לזהות  צוארי בקבוק ופקקים ,ולהתיר אותם .

גם אם אין דרך מעשית אחת ליצירת  האפקטיביות הארגונית או האישית  שלנו ,קימת אסופת כלים המאפשרים לנו  לנווט את התוצאות שאנחנו רוצים ליצור. בצורה פורצת דרך.                       

עם נסיון של אחת עשרה שנות חקירה לתוך מה שאפשרי לי בחיי, ומתוך מאות אימונים אישיים  ואימון מנהלים גיבשתי צרור של כלים המאפשרים לנו להתמקד ביצירת התוצאות שאנחנו רוצים והם נגישים  ופשוטים  עבור כל אחד ואחד.

רובנו מרבה לפנות אל הכלים שקיבלנו במהלך הלימודים שלנו, החל מבית הספר היסודי ועד לאקדמיה ,ולניסיון שהצטבר אצלנו  ברמה האישית  וברמת הסביבה. ומתעלמים שאלה כלים מהעבר שלנו ולא תמיד מתאימים לנו ליצירת העתיד שלנו. כמו כן אנחנו פונים למקורות שונים לשם רכישת ידע ,אבל ידע לא עושה כל הבדל בחיים .

דברים רבים אנחנו יודעים מה נדרש על מנת ליצור את מה שאנחנו רוצים ליצור, ובכל זאת לא מצליחים ליצור, מדוע?

חיינו  מצויים כמדומה במצב מתמיד של שינוי צורה ,במצב שבו משתנים ומתחלפים ללא הרף מטרות,מוצרים, לקוחות,חברים ,כל אלה בהכרח מחייבים  התיחסיות משנות והתאמת הכלים שברשותנו. מה שהיה נכון לאתמול אינו נכון למחר. לא השכלתנו המקובלת,לא המודלים המסרתיים  להתנהלות וניהול זמן ,לא גודש הכלים הארגוניים ,הזמינים לנו  בטכנולוגיות הקימות .כל אלה אינם מספקים לנו  אמצעי ממשי לעמוד מול תחומים בחיינו שהפסיקו לעבוד לנו כפי שאנחנו רוצים.הרצון להצליח בתקופה זו מצריכה דרכי חשיבה ונקודות מבט חדשות .

סביר להניח שפועלים בתוכנו יותר ממחויבות אחת  שאנחנו מודעים אליה. חישבו כמה מחויביות נסתרות פועלות בתוככם הבאות לידי ביטוי מעשי ביום יום שלכם וכתוצאה מכך אתם לא מפיקים את התוצאות שאתם רוצים..

יש לנו את המחויבות, המוצהרת שלנו .אך מתחתיה פועלת מחויבות נסתרת שלמעשה היא מנהלת אותנו.

בסיס ההתנהלות שלנו צריך לעבור ממצב של עשיה , את מה שאני רוצה , לעשיית את מה שאני צריך, מתוך מה שישרת אותי ואת המטרה שהגדרתי .

השלב הבא .הוא לעבור לבחירה במקום החלטה. לבחור את הדברים כי הם משרתים אותנו.

לדאוג לרוקן את הכוס המלאה של מה שאני כבר יודע .לבוא לטפל בחיים שלנו ממקום של לא כלום .הלא כלום הוא כמו בד קנבס ריק עבור הצייר ,רק כשהוא ריק ניתן לצייר עליו כל דבר ,כך בחיינו ,

כאשר אנחנו מנהלים את חיינו "שאנחנו המקור והגורם היחיד בחיינו" ,לוקחים אחריות מלאה להצלחות ולכשלונות נפתח לנו מרחב שבו אנחנו יכולים ליצור כל דבר שאנחנו רוצים עבור עצמנו ועבור חיינו.גורם ההצלחה בחיינו היא החקירה הבלתי פוסקת לתוך מה שאנחנו עושים וליחסים שלנו עם מה שאנחנו עושים! והסביבה שלנו. או בפשטות מי אנחנו ביחס למה שקורה איתנו ובעיקר, מי אנחנו ביחס לנסיבות המשתנות בתדירות גדולה.

גדולתו של האדם, הוא ביכולת  לחקור לתוך עצמו  ולזהות את המקומות המעקבים אותו מלהגיע אל היעדים שהציב לעצמו. לשאול את עצמו את השאלות הקשות, כי התשובות לרוב נמצאות כבר בתוך השאלה.

אדם המודע לחולשותיו , מודע גם למעלותיו ועוצמתו., יש החיים כקורבנות  "האחרים טובים ממני ולהם יש מזל, וכל מה שהם  צריכים"  לאנשים אלהאין תוצאות .ויש הלוקחים אחריות על חייהם ויוצרים את התוצאות שהם רוצים בכל מצב. למדו איכן העוצמה, ונשענו עליה. מודעות הנשענת על, אותנטיות , אינטגרטי, אמונה , תקווה ואהבה. ומפיק מעצמו את המירב.

והשאלה היא מה חסר? באותו תחום שלא עובד לי, שאם אני יצור אותו, הוא יצור את התחום עובד עבורי .

אותנטיות ,אינטגרתי , הם העוצמה הפועלת למעננו.

    17                                                                                                              ינואר 10

מהי סליחה...למי אנחנו סולחים?

הסליחה במובן היום יומי של המילה , מתייחסת ליחסים בין בני אדם כאשר החוויה היא שמישהו נפגע, בזמן שלא התכוונו לפגוע בו,המילה הפכה להיות כל כך שגורה על לשוננו שהשימוש בה כל כך התרחב עד כי איבד כמעט מערכו ואנו מרבים להשתמש בה מול בני אדם שאין לנו כל יחסים איתם ואף לא מכירים אותם ולא עשינו שום דבר שיכול היה לפגוע בהם,כמו בפניה אל מישהו ,סלח לי מה השעה?

כאשר אני רוצה להבחן סליחה איני מתכוון למובן המקובל והשגור בפינו ביום יום.

הסליחה שאני רוצה לדבר עליה היא הסליחה לעצמנו על מנת להשלים דבר שלא שלם לנו ומעסיק אותנו לאורך זמן מנהל לנו את ההתנהלות היום יומית,מעסיק אותנו הרבה, כיצד לנקום באחר על זה שאנחנו אומרים שהוא פגע בנו ,אפרופו לאותו אדם אין שמץ של מושג שהוא פגע בנו,אבל יתרה מזאת,אותו אדם ממשיך לחיות את חייו כאילו דבר לא קרה ובזמן קצר בכלל שכח מהאירוע , אך עבורנו האירוע ממשיך לנהל לנו את החיים ימים שבועות חודשים ולעיתים גם שנים.

בכל התקופה שאנו לא סולחים ומתכננים איך לנקום באדם אנחנו אלה הלוגמים מכוס התרעלה שאנחנו מכינים לאותו אדם ואילו הוא אין לו צל של מושג על המלחמה המתנהלת נגדו.

אני יודע , כפי שכבר ראינו זאת בהבחנות אחרות אנחנו כל כך מאמינים בצדקנותנו שאיננו יכולים להסתכל על הדברים מנקודות מבט שונות .שסביר שנראה שם דברים שונים .אנחנו מפתחים דואליות עם הרצון לנקום עד כדי הנאה  מעצם ההתעסקות בנקמה.

לסלוח ולו על מיקרה חמור ביותר אין זה אומר שאנחנו מסכימים עם מה שקרה ואף לא מקבלים ,לא הופכים את המעשה ללגיטימי  ואין זה אומר שלא נפנה לרשויות החוק שיטפלו במעשה אם נדרשת התערבות משטרה.

הסליחה מיועדת עבורנו לסלוח לעצמנו על כך שכביכול הדבר קרה באשמתנו ואנחנו נתנו לזה לקרות ומאשימים עצמנו כמה לא היינו בסדר שנתנו לזה לקרות לנו, עכשיו לעשות את עצמנו לא בסדר זה בדיוק כמו לעשות אחרים לא בסדר זה מקטין אותם ומקטין אותנו ולא מאפשר לנו לפרוץ מהמעגל החוסם אותנו שאנחנו יצרנו סביב עצמנו.

סליחה היא גם שיחת השלמה לא השלמה של חזרה ליחסים אלה ליצור את הדבר שלם כמו להשלים מעגל עבור עצמנו על מנת שנוכל לוותר על  הכל ,לא שהדברים יעלמו הם יהיו שם כל החיים ,לוותר המשמעות לוותר על כך שהדברים ינהלו לנו את החיים ,אנחנו נוכל להמשיך להתקדם יחד עם הדברים ולא להעצר בגללם.

תחשבו על זה.. היה אירוע בחייכם נפגעתם עד עמקי נפשכם ותגובתכם קשה,

מטבעם של אירועים שהם נמשכים למישכי זמן קצרים בדרך כלל ומפסיקים. מי שגרם להם בכלל שוכח מזה ועם מה אנחנו נשארים ,לא עם האירוע אלה עם מה שאנחנו אמרנו לעצמנו על האירוע ועם הזמן אנחנו שוכחים מהאירוע וחיים את הפרשנות שלנו כאמת שקרתה לנו וקשה לנו לראות שזה בסך הכל משהו שאנחנו אמרנו. עכשיו עם פעם אמרנו על משהו X   האם בשלב אחר אנחנו יכולים להגיד על אותו הדבר Y  ודאי שכן אז תגידו  לעצמכם שזה Y והתייחסותכם תהיה ל-Y להמשך החיים והתוצאה תהיה פריצת דרך עבורכם.

מנשה גור

הכותב מומחה באמון ,אפשר לפנות בכל שאלה ,לא בטוח שתהיה תשובה אך תהיה התיחסות

Menasheg60@gmail.com

כשאני אוהב את עצמי ,אני יכול לאהוב אחרים.

"כאשר אהבתי את עצמי באמת,
הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון,
בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם -
"הערכה עצמית"

כאשר אהבתי את עצמי באמת,
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי הם רק אזהרות
שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה
"אותנטיות"

כאשר אהבתי את עצמי באמת,
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים
והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא
"בגרות"

כאשר אהבתי את עצמי באמת,
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו לעשות את מה שאני מבקש,
למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן,
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שקוראים לזה
"כבוד"

כאשר אהבתי את עצמי באמת,
התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי -
מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה.
תחילה, ליבי קרא לזה "גישה אגואיסטית,
היום אני יודע שזו
"אהבה עצמית"

כאשר אהבתי את עצמי באמת,
חדלתי להתייסר על הזמן החופשי, הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזים
ממש נטשתי את ה"מגה פרויקט" של עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון, מה שאני אוהב, בקצב שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה
"פשטות"

כאשר אהבתי את עצמי באמת,
הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק
וכך טעיתי הרבה פחות.
היום גיליתי שלזה קוראים
"צניעות"

כאשר אהבתי את עצמי באמת,
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה,
כי כאן מתרחש הכול.
היום אני חי כל יום ויום ולזה קוראים
"שלמות"

כאשר אהבתי את עצמי באמת,
הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד,
אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי
היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי.
ולזה קוראים
"לדעת לחיות"

לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב ביני לבין עצמי
או ביני לבין האחרים.
אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם
ואז נולדים עולמות חדשים."