יצירת יחסים דרך הסליחה .
שיתוף ,סליחה היוצרת השלמה (יצירת השלם),חופש לקבל..
אולי אתחיל ואספר על הצניעות שלך, אבא, שגרמה לך כמעט ולא לשתף אחרים באותם מעשי חסד קטנים שעשית לאנשים סביבך. מעולם לא התהללת או התהדרת בכל האיכויות הנדירות שניחנת בהן, ואם יש תכונה אחת שלך שאני מבקשת לעצמי, זו הצניעות שלך.
או שאולי אתחיל ואספר על סיפורי הנדיבות שלך. מעולם לא ראיתי אדם נדיב כמוך – את המעט שהיה לך חלקת ללא היסוס עם כל מי שהיה צריך, גם אם לא הכרת אותו קודם, וגם אם נדיבותך נתפסה כמובנת מאליה או אפילו כסוג של חולשה.
או שמא ליבך הענק והשופע כל טוב – עליו ראוי להתחיל ולספר. כל אדם שראית ברחוב בירכת לשלום וכמעט נפלת על צווארו כאילו היה צעיר בניך.
או שאולי אתחיל בתיאור היכולת הנדירה שלך לראות את האמת שמתחבאת מאחורי המסכות. לעיתים קרובות מדי ראית את השקר והרוע הנפוצים במחוזותינו, ואלה הכאיבו לך והותירו אותך אילם כנגדם. אתה ראית יותר מכולנו את העמדת הפנים של חלק מהאנשים שפגשת בביקוריך היומיומיים בבית הכנסת. ראית את המונופול שהם ניכסו לעצמם על הדרך היחידה מבחינתם לבקש את קירבתו של הבורא, כאשר אתה ידעת יותר מכל שהוא מחפש את הנשמה של האדם, את נדיבותו, את טוב הלב שבו ואת האכפתיות שלו לכל ברואיו. ידעת בתוכך שהעובדה שאינך יודע קרוא וכתוב אינה מרחיקה אותך ממנו ואולי אפילו להיפך, היא זו שמקרבת אותך אליו מהמקום הכי טהור ואותנטי של עבודת השם האמיתית, שבאה לידי ביטוי במעשי טוּב צנועים ולא בנפנוף בקבלות התרומה עתירות האפסים, שאחדים מאותם אנשים נפנפו בהתנשאותם לנגד עינך.
כל אלה – הנדיבות, הצניעות, האותנטיות וטוב-הלב מאפיינים אותך יותר מכל, ולרשימה הזאת אפשר להוסיף גם עדינות ומופנמות. אבא היקר, אתה אדם שקט ועדין. כל כך שקט ועדין שכמעט ולא הרגשתי אותך כילדה. כל מה שעשית מאז שאני זוכרת אותך זה לעבוד. עבדת בשתיים ולעיתים בשלוש עבודות ביום על מנת לפרנס את המשפחה הגדולה, בה הקפת את עצמך. נתת לאימא לנהל את משק הבית ואתה יצאת לעשות כל מה שאפשר על מנת להביא בכבוד כסף הביתה. קמת בכל יום לפנות בוקר כדי לפנות זבל, אחר-כך ניקית גינות, מכרת חפצי מתכת שונים שמצאת בשיטוטיך ברחוב או בזמן איסוף הזבל, ובערב הלכת לשמור. מעולם לא שמעתי אותך מתלונן על העבודה הקשה ומעולם לא הרשת לעצמך לקחת יום חופש. כל ימי חייך היו רצופים בשגרת עבודה קשה ושחורה. שנים הסתובבתי בתחושה שגדלתי בלי אבא, מפני שאבא לא היה שם בשבילי.
היום אני יודעת שבעוד שהיית עסוק בהישרדות יומיומית, הנחלת לי את הערכים החשובים ביותר, כמו התמדה נחישות ובעיקר עבודה מתוך מסירות מלאה למשפחה. כיום אני יודעת, שערכים אלה חשובים לפחות כמו חיבוק חם ואבהי בבוקרו של יום לפני ביה"ס.
אתה יודע אבא, התביישתי בעובדה שאתה פועל זבל, ומגיעה לך התנצלות ממני
אתה יודע אבא, מגיעה לך התנצלות ממני. אתה בוודאי יודע את זה מבלי שאף פעם דיברנו על כך. אתה יודע שהתביישתי בעובדה שאבא שלי פועל זבל. תמיד אמרתי שאבא שלי עובד בעירייה. אם הרחקתי לכת, הייתי אומרת שאתה עובד במחלקת התברואה. פעם אפילו טיילתי עם בנות מהכיתה ולקח זמן מה עד ששמתי לב שהאדם שניקה את הגינה לידה עברנו היית אתה. התעלמתי והמשכתי ללכת כאילו ראיתי אדם זר. הלב שלי פעם בפראות, אבל לא אמרתי מילה לחברותיי. התביישתי. מעולם לא הרגשתי חלק מהן, בשל הבושה שגם אתה וגם אימא עבדתם בניקיון על מנת להביא אוכל הביתה. התביישתי בכך שהיינו עניים, כשלא הבנתי בתמימותי שהעוני היחיד שהיה מנת חלקנו היה החסך הכספי, מפני שהעשרתם את ביתנו בעושר הרוח, בנדיבות ובכבוד העצמי שמעולם לא הציבכם כדורשי נדבה גם בשעות הקשות ביותר.
כשקצת גדלתי ואתה התבגרת והפכת לנכה ומוגבל בצעדיך, בשל אירוע מוחי שפקד אותך מספר פעמים ברצף, התחלתי קצת יותר להתקרב אליך. הייתי לוקח אותך מדי כמה שבועות לטייל בים. היה לנו מסלול קבוע שבו הייתי עוצרת סמוך לשער, מורידה אותך ומתרחקת על מנת למצוא חנייה. עד שהייתי חוזר הייתי רואה אותך כבר במחצית הדרך (שהייתה קצרה עבורי אבל נראתה כמו נצח עבורך). דידית עם מקל ההליכה שלך לעבר הים, ועם הרבה סבלנות בסופו של דבר היינו יורדים לחוף. היית טובל קצת במים, מתלבש ואז היינו עולים לאכול משהו במסעדה למעלה. הייתה לנו הזמנה קבועה. סלט טונה עם לחם ומיץ תפוזים. האמת, זה היה כיף. כמעט שנה התמדנו בבילוי המשותף הזה שהותיר לי הרבה זיכרונות יפים ממך. בדרך היית מספר לי על ילדותך ועל אירועים משמעותיים שקרו לך.
כשאני מנתח את השנה האחרונה שלך אני מבין שהיא קירבה בינינו כפי שכל 40 וכמה השנים האחרונות לא קירבו. דווקא כשהפכת לנכה חסר-ישע, ונדרשת לטיפול פיזי מלא בכל צרכיך, דווקא אז גיליתי אותך. הייתה לי הזכות לסעוד אותך. לטפל, לקלח, להחליף ולהחזיק את ידך בזמן שהחדירו את האינפוזיה או הזונדה משל היית תינוק. לא הרשתי לאף אחות להתקרב אליך ולטפל בך, לפני שאחד מאיתנו עמד לידך ווידא שאתה מקבל את הטיפול הטוב ביותר. ופתאום, דווקא אז הרגשתי במלוא העוצמה את האהבה שלי אליך. לא הפסקתי לומר לך כמה אני אוהבת אותך כשבאתי, כשנמצאתי ולפני שהלכתי, בידיעה שיכול להיות שזו הפעם האחרונה שאנחנו מתראים, וכך זה נמשך מספר חודשים. ליטפתי אותך כל יום, מרחתי קרם על רגליך, גילחתי אותך סידרתי את שיערותיך והתאהבתי בך מחדש.
תודה לך אבא שאפשרת לי את הזכות להתקרב אליך בצורה כל כך קרובה. תודה לך על שלקחת על עצמך את הסבל העצום והבלתי אפשרי שחווית בשנה האחרונה על מנת לאפשר לי לחוות את האהבה הגדולה שלי אליך. תודה לך שאפשרת לי להתחבר לחסד ולחמלה שהורשת לי ושהיו חבויים בתוכי, מבלי שידעתי על תיבת האוצרות הגלומה במטען הד.נ.א. שלי.
ציינו את יום הולדתך השבוע, חצי שנה אחרי שנפטרת. כמו צדיק נפטרת ביום שמחת תורה ושלחת לי מסר. זה לא רק יום פטירתך, היה זה גם יום הולדתי. בדיוק 44 שנים קודם אני נולדתי, והבחירה למות דווקא ביום זה הייתה בעיניי סוג של תודה.
לעולם יתערבבו השמחה והעצב בימים השמחים של פורים ושמחת תורה ויזכירו לי (כאילו שצריך להזכיר...) את האיש הערכי והמדהים הזה שמחצית ממנו זורמת בעורקיי וטבועה בתוכי.
תודה אבא על הכול. אני אוהב אותך , הולך בדרכך.
