רדה השבת על ארץ אלף הפרצופים והמסכות .
חלפו הבחירות והשאירו אותי עם תחושת תסכול ועם תוצאות של הססניות משהו.
וזה הזמן להרים את העיניים ולהעיף מבט לתחומים נוספים .
ובין היתר פניתי לקרוא על הסרט "שומרי הסף" והבמאי דרור מורה.
ודבר ראשון אני מסונוור מכותרת ענקית .
ראש השב"כ לשעבר משווה את צה"ל לצבא הגרמני במלה"ע השנייה"
אני לא מתכוון להתיחס לאותנטיות של הדברים המוצגים "בשם אומרם "
אך אומר רק זאת שאברום (אברהם שלום) ראש השב"כ לשעבר ,שלו מיוחסים הדברים בכותרת,כנראה איבד את האיזון הנפשי.
לגבי האמירות על שיחות השלום הם נאמרים היום מנקודת מבט של פוליטיקאים המחפשים לזכות בנקודות זכות ,שלא זכו בהם בעת מילוי התפקיד.
מסתבר שגם אצל ראשי השב"כ לאמת הרבה פנים..בעיקר כלפי חוץ, כלפי פנים שמעתי מהם דברים העומדים בסתירה חריפה לנאמר כאן. ..
דרור מורה, במאי הסרט עטור הפרסים "שומרי הסף", מספר על הרגעים שבהם הלסת שלו נשמטה לשמע דברי המרואיינים, ראשי השב"כ, ומגלה למה בחר להציג פרשות כמו קו 300 באנימציית תלת-ממד דווקא. השבוע יתברר אם הסרט גם מועמד לאוסקר
הם שלחו את אנשיהם לסכן את חייהם בעורף האויב, הם אישרו חקירות ברוטליות של עצירים ביטחוניים, הם שיכנעו אנשים לבגוד בעמם ובמולדתם, וכן, הם גם היו אלה שנתנו את הפקודה לחסל לא מעט אנשים. ששת האנשים הללו עמדו בראש אחת ממערכות הביטחון המרכזיות של ישראל, והשתמשו בכוח העצום שהופקד בידיהם כדי לנסות למנוע פעולות טרור ולשמור על שלומם על אזרחי המדינה הזאת. אבל המחיר האנושי והמוסרי שהמטרה הזאת גבתה היה לא פעם כבד
בסרט "שומרי הסף" מתייצבים השישה הללו אל מול המצלמה ומספקים וידויים מפתיעים ותובנות מטלטלות על המציאות שבה אנו חיים. במיוחד עכשיו, שבועיים לפני הבחירות לכנסת, מרתק להאזין לניתוחים של המציאות המקומית, הנשמעים מפיהם של מי שהכירו מקרוב את הצד האלים והאכזרי ביותר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בסרטו, שזכה במוצאי שבת בפרס סרט התעודה הטוב ביותר מטעם איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי, מצליח הבמאי דרור מורה לחלץ משישה ראשי שב"כ לשעבר לא רק וידויים כנים וניתוחים מרתקים, אלא גם הכרה בטעויות שהם עשו במסגרת תפקידם וביקורת נוקבת על החלטות הדרג המדיני שתחתיו שירתו.
"לא מייצרים שלום בשיטות צבאיות. שלום אתה חייב לבנות על מערכת אמון, אחרי מהלכים צבאיים או בלעדיהם. כמי שמכיר את הפלסטינים היטב, אני טוען שלא צריכה להיות בעיה לייצר אתם מערכת אמיתית של יחסי אמון", מצהיר למשל בסרט אבי דיכטר (ראש השב"כ בשנים 2000 2005). "במדינת ישראל זה לוקסוס גדול מדי לא לדבר עם האויבים שלנו", מסכים עמו אברהם שלום (ששימש בתפקיד בין 1980 1986). אנו חייבים לדבר עם כל מי שמוכן לדבר אתנו, הוא מבהיר, כולל חמאס, הג'יהאד האיסלאמי ומחמוד אחמדינג'אד. "גם אם הוא עונה בחוצפה אני בעד להמשיך. אין אלטרנטיבה", מציין שלום. "זו תכונה של איש מודיעין מקצועי, לדבר עם כולם. ככה מתבהרים דברים. אני רואה שהוא לא אוכל זכוכית, והוא רואה שאני לא שותה נפט".
מיד לאחר מכן, מוצג בסרט טקסט שכתב פרופסור ישעיהו ליבוביץ ב 1968, שנה בלבד לאחר מלחמת ששת הימים. "מדינה השולטת על אוכלוסייה עוינת של מיליון זרים תהיה בהכרח מדינת ש"ב, עם כל מה שמתחייב מזה, כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי. השחיתות האופיינית לכל משטר קולוניאלי תדבק גם במדינת ישראל. המינהל יצטרך לעסוק בדיכוי תנועת מרי ערבית מזה, וברכישת קוויזלינגים, בוגדים ערבים, מזה". יובל דיסקין, שכיהן כראש השב"כ מ 2005 עד השנה שעברה, מגיב נחרצות: "אני מסכים עם כל מלה".
עמי איילון (1996 2000) מטיל ספק בסרט ביעילות החיסולים הממוקדים של מנהיגים רוחניים בקרב האויב, כרמי גילון (95' 96') מעריך כי יתרחש כאן רצח פוליטי נוסף כאשר צריך יהיה לפנות יישובים בשטחים, ואילו יעקב פרי (88' 94') מודה כי מי שעוזב את שירות הביטחון ונושא עמו את זכר הפשיטות הליליות על בתים של משפחות מבוהלות ¬ "הופך להיות שמאלן קצת".
ששת ראשי השב"כ לשעבר מודים בסרט כי הסיטואציה של הכיבוש גורמת נזקים אדירים גם לצד החזק במשוואה. "העתיד שחור", חורץ אברהם שלום באחת האמירות המטלטלות בסרט. "הוא גורם לשינוי באופי של האוכלוסייה. כי אתה מכניס את רוב הצעירים שלנו לצבא, והם רואים שם דבר והיפוכו: מצד אחד שזה רוצה להיות צבא עממי, ומצד שני צבא כיבוש אכזרי, שדומה לגרמנים במלחמת העולם השנייה".
חלפו הבחירות והשאירו אותי עם תחושת תסכול ועם תוצאות של הססניות משהו.
וזה הזמן להרים את העיניים ולהעיף מבט לתחומים נוספים .
ובין היתר פניתי לקרוא על הסרט "שומרי הסף" והבמאי דרור מורה.
ודבר ראשון אני מסונוור מכותרת ענקית .
ראש השב"כ לשעבר משווה את צה"ל לצבא הגרמני במלה"ע השנייה"
אני לא מתכוון להתיחס לאותנטיות של הדברים המוצגים "בשם אומרם "
אך אומר רק זאת שאברום (אברהם שלום) ראש השב"כ לשעבר ,שלו מיוחסים הדברים בכותרת,כנראה איבד את האיזון הנפשי.
לגבי האמירות על שיחות השלום הם נאמרים היום מנקודת מבט של פוליטיקאים המחפשים לזכות בנקודות זכות ,שלא זכו בהם בעת מילוי התפקיד.
מסתבר שגם אצל ראשי השב"כ לאמת הרבה פנים..בעיקר כלפי חוץ, כלפי פנים שמעתי מהם דברים העומדים בסתירה חריפה לנאמר כאן. ..
דרור מורה, במאי הסרט עטור הפרסים "שומרי הסף", מספר על הרגעים שבהם הלסת שלו נשמטה לשמע דברי המרואיינים, ראשי השב"כ, ומגלה למה בחר להציג פרשות כמו קו 300 באנימציית תלת-ממד דווקא. השבוע יתברר אם הסרט גם מועמד לאוסקר
הם שלחו את אנשיהם לסכן את חייהם בעורף האויב, הם אישרו חקירות ברוטליות של עצירים ביטחוניים, הם שיכנעו אנשים לבגוד בעמם ובמולדתם, וכן, הם גם היו אלה שנתנו את הפקודה לחסל לא מעט אנשים. ששת האנשים הללו עמדו בראש אחת ממערכות הביטחון המרכזיות של ישראל, והשתמשו בכוח העצום שהופקד בידיהם כדי לנסות למנוע פעולות טרור ולשמור על שלומם על אזרחי המדינה הזאת. אבל המחיר האנושי והמוסרי שהמטרה הזאת גבתה היה לא פעם כבד
בסרט "שומרי הסף" מתייצבים השישה הללו אל מול המצלמה ומספקים וידויים מפתיעים ותובנות מטלטלות על המציאות שבה אנו חיים. במיוחד עכשיו, שבועיים לפני הבחירות לכנסת, מרתק להאזין לניתוחים של המציאות המקומית, הנשמעים מפיהם של מי שהכירו מקרוב את הצד האלים והאכזרי ביותר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בסרטו, שזכה במוצאי שבת בפרס סרט התעודה הטוב ביותר מטעם איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי, מצליח הבמאי דרור מורה לחלץ משישה ראשי שב"כ לשעבר לא רק וידויים כנים וניתוחים מרתקים, אלא גם הכרה בטעויות שהם עשו במסגרת תפקידם וביקורת נוקבת על החלטות הדרג המדיני שתחתיו שירתו.
"לא מייצרים שלום בשיטות צבאיות. שלום אתה חייב לבנות על מערכת אמון, אחרי מהלכים צבאיים או בלעדיהם. כמי שמכיר את הפלסטינים היטב, אני טוען שלא צריכה להיות בעיה לייצר אתם מערכת אמיתית של יחסי אמון", מצהיר למשל בסרט אבי דיכטר (ראש השב"כ בשנים 2000 2005). "במדינת ישראל זה לוקסוס גדול מדי לא לדבר עם האויבים שלנו", מסכים עמו אברהם שלום (ששימש בתפקיד בין 1980 1986). אנו חייבים לדבר עם כל מי שמוכן לדבר אתנו, הוא מבהיר, כולל חמאס, הג'יהאד האיסלאמי ומחמוד אחמדינג'אד. "גם אם הוא עונה בחוצפה אני בעד להמשיך. אין אלטרנטיבה", מציין שלום. "זו תכונה של איש מודיעין מקצועי, לדבר עם כולם. ככה מתבהרים דברים. אני רואה שהוא לא אוכל זכוכית, והוא רואה שאני לא שותה נפט".
מיד לאחר מכן, מוצג בסרט טקסט שכתב פרופסור ישעיהו ליבוביץ ב 1968, שנה בלבד לאחר מלחמת ששת הימים. "מדינה השולטת על אוכלוסייה עוינת של מיליון זרים תהיה בהכרח מדינת ש"ב, עם כל מה שמתחייב מזה, כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי. השחיתות האופיינית לכל משטר קולוניאלי תדבק גם במדינת ישראל. המינהל יצטרך לעסוק בדיכוי תנועת מרי ערבית מזה, וברכישת קוויזלינגים, בוגדים ערבים, מזה". יובל דיסקין, שכיהן כראש השב"כ מ 2005 עד השנה שעברה, מגיב נחרצות: "אני מסכים עם כל מלה".
עמי איילון (1996 2000) מטיל ספק בסרט ביעילות החיסולים הממוקדים של מנהיגים רוחניים בקרב האויב, כרמי גילון (95' 96') מעריך כי יתרחש כאן רצח פוליטי נוסף כאשר צריך יהיה לפנות יישובים בשטחים, ואילו יעקב פרי (88' 94') מודה כי מי שעוזב את שירות הביטחון ונושא עמו את זכר הפשיטות הליליות על בתים של משפחות מבוהלות ¬ "הופך להיות שמאלן קצת".
ששת ראשי השב"כ לשעבר מודים בסרט כי הסיטואציה של הכיבוש גורמת נזקים אדירים גם לצד החזק במשוואה. "העתיד שחור", חורץ אברהם שלום באחת האמירות המטלטלות בסרט. "הוא גורם לשינוי באופי של האוכלוסייה. כי אתה מכניס את רוב הצעירים שלנו לצבא, והם רואים שם דבר והיפוכו: מצד אחד שזה רוצה להיות צבא עממי, ומצד שני צבא כיבוש אכזרי, שדומה לגרמנים במלחמת העולם השנייה".
