חוק ההשתקפות.

 חוק ההשתקפות - מפתח הזהב לשיעורי- החיים

 

הפעם הראשונה שפגשתי את התובנה הזאת לפני כעשר שנים וזה הדהד זמן רב עד שהייתי מוכן לחבק את השיעור הזה לתוכי.

כמו שדמותי ניבטת מתוך המראה, בדיוק כמו שבבואתי משתקפת במי אגם צלולים - כך אותו הדבר קורה גם בסביבת החיים שלי. כל דבר שמשתקף מבחוץ הוא שיעור שיש עליי לעבור בחיים, עוד מחסום בתודעתי שהעימות עימו יביא אותי למקומות חדשים.

 

יש ימים כאלה שהכל מרגיש בהם על "צד שמאל" ואז האנשים מסביבי נראים הפוכים, כועסים, דברים נופלים מהידיים. אפילו ברחוב פני העוברים ושבים נראה מלנכולי או לפחות עכור בדרך זו או אחרת. כל אלה משקפים את הלך הרוח שלי. הכל ניזון ממני ואני ניזון מהכל. אנרגיות מושפעות מאנרגיות באופן סימביוטי לחלוטין.

זה עובד גם להיפך: בימים שהכל נראה בהם חיובי ונהדר: אם אני מחליט בבוקר שהיום עומד להיות יום נפלא- כלום לא יכול לעמוד בדרכי. גם אם נקרה בדרכי משהו קצת "עקום"  או תקרית לא נעימה, יש בי את העוצמה והיכולת להמשיך ולהקרין את המופלא שהתודעה שלי מכילה בתוכה ופעמים רבות אף להשפיע וליצור מפנה אצל אנשים אחרים. זה הכוח של ההשתקפות ובצידה יש אחריות גדולה, שהרי הכל נמצא בידיים שלי.

הקסם מתרחש כשהתובנה הזאת נקלטת באופן מלא. אז מגיעה ההבנה הגדולה של העוצמה שיש בידיי לעשות מפנה בכל דבר והצעד הראשון מתחיל אך ורק בי. זה אחד השיעורים הגדולים ביותר שניתן ללמוד בחיים, משום שההשתקפות הזאת נותנת גישה מהירה וחותכת לראות את עצמי מתוך האחרים ולהיפך, ממש כמו הבבואה שניבטת אליי מבעד למראה : אני - זו הוא והוא -  זו אני. כל מה שקורה בחיי כל מה שמתקיים במערכות היחסים שלי, עם אנשים, עם הגוף שלי, עם הכסף שלי  הוא השתקפות של התודעה שלי. זהו חוק ממש כמו שחוק המשיכה הפיסיקלי הוא חוק.

כשאני  חווה  התנגדות מהצד השני והמפתח של חוק השקיפות נמצא בידיי,  סביר להניח שקיים בתוכי משהו שיוצר את ההתנגדות הזאת משום שהכל מתקיים במרחב שלי.

* * * *

 

לפני מספר ימים נזכרתי בתובנה הזאת כשהייתי בתוך "פלונטר" שלא ידעתי איך לצאת ממנו. מרבית הזמן נאבקתי והתנגדתי לפלונטר שנוצר, וכמו כל סבך של קשרים שנוצרים בשיער, ככל שהתנגדתי - כך קיבלתי התנגדות גדולה יותר.

הקסם התרחש דקות אחרות לאחר שעצרתי את הכל ונזכרתי בחוק ההשתקפות :

חיפשתי בתוכי את ההבנה לגבי מה שמשתקף מסביבתי, זה כמו להתבונן בראי של עצמי - על עצמי. בשניות ספורות, יכולתי למצוא את "ההתנגדות השקטה" והחמקמקה שמסתתרת בתוכי ומַרְאָה את פניה בצורות אחרות. זה היה רגע של נוכחות ומיד לאחריה שחרור גדול. זה דורש אומץ לא קטן אבל השכר שבצידו שווה לכל הדעות.

לאחר שמרפים ממשהו ומאמצים לתוך הלב את מה שיש , מתוך ההבנה שאין מה להתנגד, כי מה שיש - זה מה שיש ומה שאין - פשוט אינו קיים, באותו הרגע  תחושת שלוה מתחילה להנעים את הכל. שום דבר לא השתנה בחוץ. בפנים יש קבלה מוחלטת של מה שיש - ואז מגיעה האהבה, כי אהבה במהותה היא קבלה של מה שיש וגם של מה שאין.

שניות ספורות לאחר ששחררתי את ההתנגדות החבויה בתוכי, הרפיתי ואימצתי לתוכי לקבל את מה שיש - אז הגיעה המתנה המופלאה מכולן: הפלונטר נ ע ל ם.

פשוטו כמשמעו.

חוק ההשתקפות הוא מבריק ובעל עוצמה גדולה לאין שיעור. גם הפעם עליתי מדרגה נוספת בשיעור שלי על סבלנות וסובלנות. הפעם, זה היה השיעור שלי.

 

* * * *

מי אנחנו עם האחרים?

"אתה מוזמן למשפט ביום שלישי הקרוב!"

ההודעה הקצרה שנתלתה על דלת ביתו של החלבן, הסעירה את רוחו.

הוא היה איש ישר, שהתנהג תמיד בנאמנות ובמוסריות.

אף פעם לא רימה, שיקר או גנב. הוא גם לא שתה לשוכרה בשעות הבוקר, דבר האסור על פי החוק בכפר.

הוא לא ידע למה מזמינים אותו למשפט.

אבל האופה ידע.

האופה היה רגיל לקנות חמאה וגבינה מהחלבן המקומי והשתמש בהם לאפיה.

יום אחד עלה בו החשד שגושי החמאה שהחלבן מוכר לו שוקלים פחות מקילו, למרות שהחלבן מצהיר שכל גוש שוקל קילו בדיוק, לא פחות ולא יותר.

האופה החליט לבדוק את העניין, ובמשך תקופה הוא שקל בעקביות כל גוש של חמאה שקנה מהחלבן, והוא אכן גילה שגושי החמאה שוקלים פחות מקילו, לפעמים 900 גרם, לפעמים 950, ופעם אחת אפילו 800.  

האופה היה נזעם "מרמים אותי" הוא אמר לאשתו בכעס, "אני לא אשתוק על זה".

הוא ניגש אל השופט המקומי והתלונן על מעשיו של החלבן. "חייבים להעלות אותו לדין!" אמר האופה,
"אי אפשר לאפשר לו לרמות את כל תושבי הכפר. אנשים סומכים עליו".
עוד באותו יום תלה שליח של בית המשפט המקומי הזמנה לדיון על פתח ביתו של החלבן.
החלבן הגיע לבית המשפט רועד ונפחד. הוא מעולם לא ראה את בית המשפט, ומעולם לא דיבר עם השופט שהטיל אימה על כל תושבי הכפר.
"אני מניח שיש לך משקל מדויק במחלבה?" פתח השופט את הדיון.
-לא כבודו!" אמר החלבן "אין לי משקל".
-"אז איך בדיוק אתה שוקל את החמאה שאתה מוכר לאופה?
האם אתה סתם כך מחליט שזה קילו?!" הרעים השופט בקולו.
-"חס וחלילה, אדוני השופט. אני איש ישר, לעולם לא עלה על דעתי לעשות כזה דבר.
פשוט מאוד, בניתי לעצמי מין משקלי מאזניים, כאלו שאתה צריך לשים משקולת בצד אחד כדי שתאזן את החמאה שבצד השני."
השופט הנהן בראשו בהבנה, והחלבן המשיך:
"בכל יום כשאני בא לשקול את החמאה עבור האופה אני מניח בצד השני של
המשקולת כיכר לחם של קילו שאותה אני קונה בבוקר מהאופה,
וכך אני יודע כמה חמאה עלי לתת לו כדי שיצא קילו בדיוק."
השופט חזר על דבריו של החלבן:
"אתה בעצם אומר לנו שכמות החמאה שאתה נותן שווה למשקל הכיכר שהאופה נותן לך".
"בדיוק כבודו", אמר החלבן, ופני האופה חפו.  

ככה זה בחיים, אנחנו מקבלים בדיוק את שאנחנו נותנים. 

ועוד דבר, לפני שאנחנו ניגשים להוכיח אחרים, בטרם שאנו שופטים את כל מי שמסביבנו, הבה ונעשה בדק בית פנימי, האם אין אנו לוקים באותם החסרונות שאנו מייחסים לאחרים.
ושני פתגמים אמרו חכמינו ז"ל בדבר:
"קשוט עצמך תחילה, ואחר כך קשוט אחרים" (מסכת בבא מציעא דף קז)
"מום שבך אל תאמר לחבריך" (מסכת בבא מציעא דף נט)