יום שלישי, 26 באוגוסט 2014

עוד שמחה שכזאת ואבדנו.

עוד שמחה שכזאת ואבדנו..
ערב טוב ומזל טוב להולדת הרודנות החדשה במזרח התיכון ,לא ,לא הפלסטינים ,מדינת ישראל.!!!
שהעמוד בראשה הוא אותו רודן שלא מנהל מו"מ תחת אש ,אותו שקרן שלא מנהל מו"מ עם טרוריסטים, נותן להם את מה שהם ביקשו לפני המלחמה והוא התנגד  וכל זאת רק על דעת עצמו ללא כל דיונים מקדימים עם הממשלה או עם הקבינט הביטחוני, שהוא הקים ??
זה ראש הממשלה שאתם אומרים שאין לו מחליף??
אחת מהשתיים או שהוא חולה או שאתם חולים..והסביר ביותר ששניכם חולים.
אותם צעקנים והמתנגדים להסכם עם הפלסטינים היו אלה שהתנגדו להסכם השלום עם מצרים ,
אלה אותם אנשים המעודדים את הטרור הדתי משיחי בארץ .
מאה שנה אנחנו נלחמים בהם וחיים אתם ולא מסוגלים להבין אותם ולא את תרבותם ודרך חשיבתם ,אנחנו נופלים שוב ושוב לאותם מלכודות מנטליות ,כמו ההכרזה על הניצחון של שר הרווחה  בעוטף עזה "אנחנו ניצחנו" ?
באו נעיף מבט מה באמת יש לנו היום בהנחה שהמלחמה הזאת מיסתה את עצמה.
למעלה מ-2000 הרוגים ברצועה. אלפי בתים הרוסים ,אלפים רבים של פצועים ורבים מהם נכים. אלפי יתומים ,אלפי אלמנות.
ואצלנו , למעלה משישים חיילים הרוגים , אזרחים וילדים שנהרגו .יתומים ,פצועים ,אלמנות, ילדים שייוולדו ללא אבא .כי האבא הוקרב על מזבח הגחמות של רודן חולני.
מלחמה שאת תוצאותיה היה אפשר ליצור עוד בטרם המלחמה, אבל המצ'ואיזם החולני של ראש הממשלה לא אפשר זאת והדעות הקדומות שלנו על זבנג וגמרנו שאנחנו עוד לא השתחררנו מנקודת המבט האומללה הזאת. והתפיסה העקומה שמה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח....??
אכן חוגגים ברצועה בדיוק מאותה סיבה שחוגגים כאן ובדיוק כפי שאנשים נורמליים חוגגים בסיומם של כל המלחמות..זוכרים את שמחת החיילים היוצאים מלבנון ואת שמחת החיילים שיוצאים מסיני .השמחה היא לא על הניצחון כי אין מנצחים במלחמה, במלחמה יש רק ,פחדים,הרוגים,פצועים .אלמנות ויתומים...וריח נוראי של בשר אדם חרוך...  וכולם אומרים שהם לא רוצים בזה וזה הדבר הראשון שהם עושים אז זה נראה לכם נורמלי??
השמחה ברצועה היא על סיום של סיוט כאבים ופחדים וריח של גוויות המתגוללות ברחובות ומתחת לבניינים ההרוסים. .שישמחו .וישמחו תושבי הדרום על חזרתם הביתה לשדות ולבעלי החיים שנטשו קודם ובצדק .ושיחיו הדתיים יראו ויקנאו
כי להם כבר אין פתרונות .את אלה שהטיחו נגד גיבורי נחל עוז שמגיע להם יש להוציא אל מחוץ לחוק ולהלחם בהם בדיוק כפי שנלחמים בכל הטרור,
אנחנו כאן ואנחנו נהיה כאן למרות  המנהיגות הרופסת שלנו . אין לי ארץ אחרת..

יום שבת, 23 באוגוסט 2014

מה בין צ'מברלין לביבי.

מה בין מדיניותו המתרפסת של צ'מברלין בפני היטלר, לבין מדינותו הרופסת של ביבי מול הפלסטינים ?
התוצאות בשני המקרים זהות, אסון מדיני צבאי שנדרשו עשרות מליוני קורבנות וחמש שנות מלחמה עולמית .שפרצה זמן קצר אחרי שהעולם היה בטוח בפתרונות הפלא ,בכתב כניעה בזוי של גרמניה בשוך קרבות מלחמת העולם הראשונה.
ביבי מנהל את אותו קו של אמונה בוויתורים וחתירה לפיוס שרק מביא להקצנה בשדה הקרב ובמהלכי המו"מ. מדיניות המלווה בהמון מהלכים שבסיסם חללומות בהספמיה.בדיוק כפי שנקט צמברלין עד להחלפתו ע"י צ'רצ'יל ,בדיוק כפי שנדרשת החלפפתו המיידית של ביבי נתניהו המוביל אותנו לאסון..
כך זה נראה בימי צמברלין וכל אחד יפיק מכך את לקחיו.
מדיניות הפייסנות של צ'מברליין ניכרת יותר מכל בהסכמתו לסיפוח צ'כוסלובקיה, כפי שנקבע בהסכם מינכן, אולם את השלמתו של צ'מברליין עם מעשיו של היטלר, מעשים שהפרו חוזה חתום (חוזה ורסאי), ניתן היה לראות עוד בשנים שלפני חתימת הסכם מינכן. בשנים אלו התחמש הוורמאכט מעל ומעבר למותר לו, ברוכשו ובבנותו צוללות, טנקים ומטוסי קרב רבים. במרץ 1938 ביצע היטלר את האנשלוס (סיפוח אוסטריה) כשצרפת, ברית המועצות ובריטניה של צ'מברליין מתבוננות בנעשה באפס מעשה, ויתרה מכך, בעת שהתקדמה גרמניה לעבר סיפוחה האלים של אוסטריה, נשא צ'מברליין נאום בבית הנבחרים ובו אמר כי אינו מתכוון להתערב בהסכמה בין שני מדינאים (היטלר, וראש הממשלה האוסטרי קורט שושניג) שמטרתה לשפר את היחסים בין שתי המדינות. הערה זו הראתה על אחת מן השתיים - אדישות עילאית לנעשה מחוץ לבריטניה, או נאיביות שאין שנייה לה. פרשנויות מאוחרות יותר טענו שהיה מפוכח ביחס ליכולתה של בריטניה לצאת למלחמה באותה עת והעדיף לשמור על רגיעה. אך בה בעת השקיע מרץ רב בהצטיידות ובניית תעשיית הנשק האנגלית.
דרישתו הבאה של היטלר הייתה מכוונת לעבר צ'כוסלובקיה. היטלר טען כי חלק ניכר מצ'כוסלובקיה (המכונה "חבל הסודטים") הינו בעל רוב של תושבים ממוצא אתני גרמני, וכי יש לספחם ל"רייך". אין לדעת עד כמה העריך צ'מברליין את נחישותו של היטלר, ועד כמה ידע על שאיפותיו הטריטוריאליות, אולם ברור כי בשלב זה כוחו של הוורמאכט נתפס כגדול בהרבה מזה שהיה בפועל, ובכל אופן, כגדול מכוחה של בריטניה באותה עת, וזאת הן אצל הבריטים (מה שגרם לחוסר נחישות, ולגמישות במשא ומתן), והן אצל היטלר עצמו (אשר העריך את כוחו הערכת יתר, ולכן ניהל מדיניות אגרסיבית ותוקפנית מתוך הערכה כי אם יהיה עימות - ינצח בו). להערכה זו לא היה שותף המטה הכללי הגרמני, אשר גורמים מרכזיים בו קשרו קשר להדחתו של היטלר אם זה יורה על פתיחה במלחמה, בה העריכו כי הוורמאכט לא יוכל לעמוד כנגד צבאות בריטניה וצרפת